בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

הייתי מחנכת בנתיב הל"ה. אז יצאתי למלא תפקיד ציבורי חשוב - הייתי 1986 - עד שנת דליה מזכירה שלוש שנים. שנים אלה היו לי מאוד קשות. כל שבוע, במוצאי שבת, היתה אסיפה ועלי היה להכין ולפרסם את הנושאים שיובאו לדיון, ובעיקר לנהל את האספות שפעמים רבות היו סוערות, והעלו על פני השטח הרבה ריבים ואי הסכמות. חלק נכבד מהיום הוקדש לפגישות אישיות עם חברים שפנו למזכירה, שהיתה כתובת עבורם לכל דבר שלא הסתדר או שרצו לשנות, תפקיד שהיום מוטל על מנהלת הקהילה. כדי להקל עלי ועל החברים, העדפתי לקיים פגישות אלה בבית החבר או בפינות נעימות בקיבוץ. שנה קודם הקמנו את פינת החי בניצוחו של רמי גולד, וכל בוקר הייתי פותחת את היום בעבודה בפינת החי. זה מה שהחזיק אותי לאורך כל היום. באותה קדנציה היה ארז לוי גזבר ושמואל מרכז משק. עבדנו כצוות מאוד טוב, וגם זה נתן לי תמיכה בתפקיד.

יצאתי לעוד קדנציה כמזכירה. 1990 בשנת המצב בקיבוץ היה די קשה, וחוץ מטרי ליס אף חבר לא התנדב להיות מזכיר. נוצר מצב שטרי למעשה נבחר לתפקיד. אני ועוד חברים רבים חשבנו שהוא מאוד לא מתאים לתפקיד זה, וכך הובלתי מהלך לשינוי ההחלטה. לזכותי ייאמר, שהצעד הראשון היה שיחת הבהרה עם טרי, בה פרשתי לפניו את כל המהלך המתוכנן. כדי שהנושא יתקבל בהצלחה

הצעתי את עצמי לתפקיד המזכירה. חשבתי שלא ייתכן להוביל מהלך כזה שבסופו שוב לא יהיה אף מועמד לתפקיד חוץ מטרי. וכך, למרות שלא היה לי קל להיכנס שוב לתפקיד, קיבלתי אותו על עצמי. עיקר תפקידי היה הובלת המעבר ללינה משפחתית. אני זוכרת פגישות רבות עם המתנגדים ללינה המשפחתית, פגישות עמוסות רגשות, שנגעו בנפשו של כל חבר. צריך לזכור שכל שינוי וכל נושא היה צריך להתקבל בהצבעת רוב באספה. פעמים רבות היו מתקבלות החלטות גורליות, שנגעו לחיי הפרט, כמו יציאה ללימודם, מעבר למקום עבודה, אישור או סירוב לבקשות אישיות של החבר. היום זה נראה לי מאוד לא נכון להתנהל כך, וגם אז כבר היה לי קשה להתמודד עם זה.

ריכוז משק

- כשהתקבלתי לחברות הוצע לי להיות מרכז משק. נכנסתי לתפקיד ובמקביל למדתי דוויד בקורס למרכזי משק ברופין. ארבע קדנציות הייתי מרכז משק ובין לבין ריכזתי את הרפת, אותה הגדלנו ובנינו את מכון החליבה הראשון. היו בו שלוש עמדות. וגם לרכז את הפרדס הספקתי. הרפת מאוד גדלה, קיבלנו את הפרדס, קנינו כלים חקלאיים חדשים ומודרניים.

90