בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
גזברות
הוצע לי להיות גזבר. הסכמתי בתנאי שאצא לקורס גזברים. בדיעבד 1970 - בערך ב שמואל הייתי צריך קודם לעבוד שנה ואחר כך ללמוד כי לא ממש הבנתי על מה מדברים בקורס. כשהתחלתי היה המצב הכלכלי קשה. השיווק החקלאי עבר דרך תנובה רחובות. פעם בחודש הייתי מגיע לשם לסגור חשבונות, כלומר, לקבל את הכסף המגיע לנו. הסכומים שקיבלנו היו נמוכים מאוד. הייתי מתחיל לספר שמצבנו מאוד גרוע ואין ממה לקנות אוכל והיו מגדילים לנו את הסכום. בנוסף היה לנו קשר עם חבר משדה משה שהיה מלווה לנו כסף כל פעם שהגיעו מים עד נפש. הוא אמר לנו - "כשיהיה לכם כסף תחזירו". זה עזר להחזיק את הראש מעל המים. כך התנהלנו אז. בתקופה ההיא הגזבר היה גם מרכז קניות. כך יצא שהייתי מתמרן בין קנית משאבה לפורדסון לבין קבלת הלוואה בבנק. הקניות היו ברובן בדרום תל אביב והבנקים
בצפון העיר. למדתי לתמרן עםהרכב ברחובות הצרים ופיתחתי נהיגה אגרסיבית טיפוסית לתל אביבים. בשנות השישים נקלעו קיבוצים רבים למצב כלכלי קשה. הוקמה ו. גבתי שהחליטה שלקיבוצים ולמושבים תתנהל הפעילות הכספית מול בנק אחד, במשותף עם הסוכנות ומשרד החקלאות. וכך, בנוסף על כל המשימות, התחייבנו להגיע כל יום ראשון למשרד בבאר שבע למלא דו"חות על הפעילות הכלכלית שלנו. בסיום שלוש שנים ניכר שינוי לטובה. כשסיימתי את תפקידי לא הסכים אף אחד להיות גם גזבר וגם מרכז קניות וכך הופרדו התפקידים.
עג"ש - ענף גידולי שדה
, טרקטור D9 - אחרי הצבא עבדתי בחקלאות. יום אחד קיבלנו הזמנה לעבודה עם ה- דוויד כבד לחריש עמוק, עם מחרשה של סכין אחת. ההזמנה היתה לבית גוברין. הגעתי עם הטרקטור, עבדתי וגרתי כאן חצי שנה. עם תום העבודה המוזמנת הציעו לי להישאר כשכיר לעבודה בעג"ש - ענף גידולי שדה. כאמור עבדתי בחקלאות שהיתה אז פלחה בלבד. כשהתחלתי כשכיר היה לנו קומביין לקציר
91
Made with FlippingBook Annual report