בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
מטלפן מדי פעם לשורה בשדה משה, שעבדה הרבה שנים בלול שלנו, שתייעץ לי. כדי לטלפן הייתי צריך ללכת לטלפון הציבורי. היו אז שלושה טלפונים ציבוריים, אחד בחדר האוכל, אחד בבית החטיבה ואחד במרפסת המזכירות. ברור שתמיד היה תור ולמרות שהשיחות שלי היו בענייני עבודה, לא קיבלתי קידום בתור וחיכיתי כמו כולם. היה לי גם ליווי של מדריך מקצועי טוב שעזר מאוד. עבדתי - ואכן 1973 בלול עד מלחמת יום כיפור - אוקטובר מצב הלול השתפר מאוד. במלחמת יום כיפור הייתי במילואים עד פברואר. את הלול החזיק אז מוטי שיק. כשחזרתי מצאתי קטסטרופה. שיטת הגידול אז היתה כך - אפרוחים מסתובבים על הקרקע עם חימום, אחרי שלושה שבועות 7-8 שבועות מכניסים אותם לסוללות ואחרי שווקו העופות לתנובה. התרנגולות בסוללות חיו בצפיפות רבה מאוד. בגלל המלחמה לא התאפשר לשווק את הלהקה הבוגרת וכדי להקל על הצפיפות בכלובים (סוללות) החליט מוטי להוציא תרנגולת אחת מכל כלוב ולתת לה להסתובב על הקרקע. יש לציין שה"קרקע" היתה רצפה מלאה לשלשת
שנפלה מהסוללות ובוץ מהמים שנשפכו לעיתים קרובות והתרנגולות דשדשו בתוך ביצה מסריחה ולא בריאה. כך מצאתי אתהלול כשחזרתי. שיווקנו אתהתרנגולותשנשארו בכלובים, ניקינו את הכל מחדש והלול חזר לתפקודו הרגיל. גם ה"משלוחים" היו מורכבים. התחלנו בארבע בבוקר להעמיס את התרנגולות על המשאית כדי שיגיעו מהר לתנובה לשקילה ולא יאבדו משקל. המשקל קבע את התשלום. יותר מאוחר חזרנו לשיטה הישנה והתחלנו את המשלוחים בתשע בערב מה שהקל מאוד על תפקוד התורנים בעבודתם למחרת. יצאתי מהלול לסיבוב שני כגזבר, ובסיום הגזברות המשכתי בלול. בתקופה 1975 בשנת הזו שינינו את שיטת הגידול. בנינו את "לול ג'" ללא סוללות וכלובים. התרנגולות התרוצצו שמחות על הקרקע. בשלב ראשון לול אימון לאפרוחים ובשלב שני לול פיטום עד השיווק. הצרה היחידה היתה המשלוחים, שנעשו הרבה יותר קשים. היה צריך לרדוף אחרי התרנגולות הזריזות שהתרוצצו חופשיות ולתפוש אותן, כשהן כמובן לא כל כך רצו להיתפש. . דוויד היה מרכז המשק. 80 - כמו גלגל חוזר נקראתי לקדנציה שלישית בגזברות בשנות ה יכולנו לקבל מימון טוב להשקעות בחקלאות ובדקנו אפשרויות לשיפורים. באותה תקופה
98
Made with FlippingBook Annual report