לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן
לבראן. הוא לא התנהג בנימוס כלפי, שלח אותי למשרד נסיעות במלון, ולא שאל אותי אפילו לשלומי ואיך אני מסתדרת לבד? לשמחתי לא נזקקתי יותר לעזרתו מפני שבמשרד הנסיעות הציעו לי מיד הסעה עם טקסי לבראן לארמון דרקולה. הנהג היה אדיב ומיד נוצר קשר טוב בינינו. לקחתי לדרך שתייה, כריכים ומצלמה, וצילמתי כל הדרך לשם במשך כשעתים וחצי. קניתי שם כרטיסי כניסה עבור שנינו כי רציתי להיות בטוחה שלא יברח עם נוסעים אחרים. הנהג עזר לי לעלות במדרגות ובפנים הסביר לי על הארמון. מכיון שצילמתי בלי רשות לא הספקתי לצלם הרבה, אבל מהמרפסת למעלה נשקף נוף מקסים. ההר עטור חורשות ולצידו ועמק גדול וירוק. לאחר גמר הביקור בארמון אכלנו את הכריכים והפירות שהבאתי, וחזרנו למלון. הדרך היתה יפה ומזג האוויר טוב. סיום בבוקרשט למחרת חיכה לי טקסי לנסיעה לבוקרשט כמתוכנן. הנהג היה אדיב. התיידדתי איתו וקניתי ממנו מפה של בוקרשט כדי שאוכל להסתדר בעצמי. זכרתי מילדות מעט משמות הרחובות והפארקים. תיארתי לעצמי שהרבה מקומות השתנו, והמפה היתה לי לעזר רב. כשהגעתי למלון גרנד פלאזה ברחוב דורובנצי התרשמתי מיד. המלון גדול, יפה ונקי ברמה טובה, ונמצא במקום מרכזי יחסית, לא רחוק מפיאצה רומנו. קיבלתי מיד חדר בקומה גבוהה הנשקף אל הרחוב בסביבה יפה. כבר ביום הראשון תיכננתי לאן ללכת והכנתי רשימת אתרים, גם בעזרת משרד המלון. יצאתי כל יום לאחר ארוחת הבוקר, הלכתי הרבה ברגל ונעזרתי גם באוטובוסים. למזלי קבעו חוק חדש לפיו פנסיונרים זכאים לנסיעה חינם. לבירור הכיוון ומספר האוטובוס נעזרתי בתושבים ובמשרדי הכרטיסים. כולם היו אדיבים, ובתשובה לשאלה מהיכן אני אמרתי את האמת. התברר שרבים מהם ביקרו בארץ, ולחלקם היו מכרים שעובדים בארץ. בכל מקום עזרו לי באדיבות. בני משפחה אחת אפילו הציעו לי הסעה במכוניתם היפה עד לבית הכסת היחידי שנותר בבוקרשט. ביקרתי בבית הכנסת קורל שהפך למוזיאון. בפנים היו תמונות של הרב רוזן, הרב הראשי של הקהילה היהודית ברומניה, וגם של ראשי הממשלה של ישראל. מצאתי בסיורי ארבעה מבנים שזכרתי שנשארו במקומם: בית הכנסת קורל, התיאטרון היהודי באראשאום, בית הספר המקצועי לנגרות צ’וקנו שאבא שלי לימד בו פעם, ושער הניצחון שנמצא רחוק מהמרכז ולא זכרתי אותו. רק אז הבנתי מדוע קוראים לבוקרשט פריס הקטנה. מצאתי גם את נהר דמבוביצה שחוצה את בוקרשט לרוחבה ולאורכו הקימו כמה גשרים. פרט לאלה, בכל המקומות שהגעתי אליהם לא נישאר זכר לבתים מאז. אפילו ברחוב שבו עמד בעבר בית הספר שבו למדתי בנו בניינים גדולים כמו שיכונים והרחוב גדל ללא הכר. כך גם רחוב דודשט שהיה בילדותי מלא חנויות של יהודים. הלכתי גם לפארקים שזכרתי מילדות. שם אמא היתה לוקחת אותנו לנסיעה בכרכרה עם סוסים, שהיו מקושטים בסרטים ופעמונים. בחורף היו הסוסים דוהרים בקלות רתומים למגלשות עם פעמונים. פארק קיסלב ניראה יפה. 112
Made with FlippingBook Annual report