לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

מוזיאון הכפר שנמצא בו הוא חדש. בדרך לשם נשארו אותם הרחובות אבל הבניינים משופצים. הרחוב הראשי ארוך מאוד ובו ניצב שער הניצחון. בהמשכו נמצאות כל הקונסוליות. בפארק קיסלב טיילתי להנאתי, נחתי בצל האילנות וביליתי שם בנעימים עד אחר הצהרים. כשחזרתי למלון וירדתי במצב רוח טוב לחדר האוכל לאחר אמבטיה טובה, פגשתי שם סטודנטים ישראלים שלומדים רפואה. הם היו בעבורי חברה נעימה לסיום המסע. לאורך כל הטיול צילמתי בהרבה מקומות. לא הספקתי ללכת לכל המקומות שרציתי בגלל קוצר הזמן, אבל שמחתי שאני חוזרת הביתה לארץ ישראל. כשעליתי למטוס בבוקרשט יד ־ עתי שמשפחתי מחכה לי באהבה בשדה התעופה בארץ. משוחררת מהפחד שאחז בי אי אז, שנה, חזרתי הביתה בשמחה שאין לתאר. אי אפשר גם לתאר את 60 בעליה הבלתי לגלית לפני הרגשתי באותו יום כשאני, ברכה, שהגיעה אז לארץ כפליטה בשם באטריס, יוצאת מהמטוס כמו מלכה לחבק את כל משפחתי. במיוחד את הנכדות שלי שאליהן התגעגעתי מאד: לטל, להילה ולאביב, שאותן אני אוהבת יותר מכל. הכוח להמשיך במלוא האופטימיות הנה זכיתי להגיע ולחיות במאה העשרים ואחת, ויש לי זמן, רצון וכוח נפשי לספר את כל קורות חיי. גם אם הזיכרון איננו חד ובהיר כשהיה, דווקא האירועים הרחוקים נצרבו בו עמוק יותר, ובאופן מדויק ואמיתי. עכשיו, כשאני קוראת את הדברים, נדמה לי לעיתים שהכל קרה למישהו אחר. קשה לי להבין מאין נטלתי את כושר ההישרדות. את הרצון לחיות, לשמוח ולשמח גם בתנאים הקשים, ואת ההרגשה שהחיים חייבים להימשך בכל מחיר. אני מתמלאת פליאה. כיצד היה לולי, בעת חתונתו העצובה בגטו, אופטימי עד כדי כך שהבטיח לי לזכות ולרקוד גם בחתונה שלי, ובסופו של דבר אכן עמד בהבטחתו. איך במחנה הזוועה אכלתי במחנה הכפייה 11 אפילו סירפד רתוח וסלק בהמות במטרה אחת - לשרוד. איך ילדות בנות לא עמדו בפני הצורך האנושי והטבעי לשחק. איך אספנו סמרטוטים, עלים ושערות תירס שהושלכו לזבל, ותפרנו מהם בובות עם צמות בלונדיות יפהפיות. מבחני ההישרדות לא תמו בסיום המלחמה. גם כשחזרתי להיות אדם חופשי, נזקקתי להמון תעוזה כדי לצאת אל הבלתי ידוע. הצלחתי בכך רק בגלל שהייתי צעירה מלאת אופטימיות שהציבה לה מטרה לחיות. נערה שידעה כי דבר לא יעצור אותה. מאוחר יותר הקמתי משפחה משלי. ילדיי עצמם, יחד עם האהבה והאחריות שחשתי, נתנו לי כוח עד לרגע זה וגם להמשך. כיום הנני מתמלאת ברגשות סיפוק וגאווה בזכותן של שלוש נכדותיי. בני הבכור בני וכלתי רבקה הם הורים נפלאים המשקיעים רבות בחינוכן של בנותיהן טל והילה. הם בנו בית חם ואוהב. טל תלמידה מצטיינת, נעימה ועדינה. הילה פקחית, חריפה וספורטאית מצטיינת. בני הצעיר אלי הינו אב נהדר ומסור לבתו אביב, ודואג לחינוכה וללימודיה. הקשר ביניהם הדוק ומיוחד. אביב מלאת שמחת חיים, חברותית ובעלת כישרון אומנותי. ומירל’ה, השותפה לחיים של אלי, נהדרת וילדיה משמחים וממתיקים את חיי! 113