לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

המלחמה מסתיימת הצליחו הסובייטים להביס את הגרמנים. יכולנו להבחין בכך שהגרמנים 1944 בתחילת שנת מתחילים בנסיגה יחד עם הצבא הרומני. הסובייטים התקדמו במהירות, והגרמנים והרומנים נאלצו לסגת בחיפזון מכל אוקראינה ובסרביה. התנהל קרב פנים אל פנים בסיוע תותחים ונורו יריות מכל צד, מההר שבמוגיליוב אל הנסוגים לשפלה מול הנהר. בתוך כך התבצע מעבר מהיר על הגשרים לעברו השני של הדנייסטר לכיוון בסרביה. הקרב התנהל ממש לידנו ומעלינו. כדורים נורו מכל הכיוונים. את מעופם יכולנו לראות במיוחד בלילה לאור הנותבים, שורקים לכל הכיוונים. נהרגו הרבה חיילים, ובתוך כך ירו והרגו גם סוסים של הצבא הרומני. לפני הנסיגה הגרמנים שרפו את כל המחסנים הצבאיים ואת המחנות שלהם. פוצצו את הכל וגם טמנו בגשרים מוקשים כדי לעכב את הסובייטים בהתקדמותם. כל הגשרים התפוצצו בדיוק בחצות הלילה. הנסיגה התנהלה מהר מאד למזלנו. כל מה שהיה חשוף נפגע. פגעו גם במבנים שלנו. התחבאנו בכל מיני מסתורים כי בתוך המחנה שרר תוהו ובוהו. אנשים ברחו למסתור, כל אחד לפי יכולתו. לנו היו בחצר ליד הבית אבני ריחיים. חפרנו מתחתן בור עמוק והתקנו פתח מוסתר. דרך החור שבאמצע האבן חדרו אלינו אוויר לנשימה וקצת אור. לא יצאנו משם במשך שבועיים. חשבנו שזה סוף העולם.לאחר שלוש שנים של סבל ורעב וימים נוראים כל כך רצינו רק דבר אחד - לחיות. החיילים ההרוגים נשארו מוטלים בשטח. כמה מן האנשים שלנו היו חסרי סבלנות ויצאו להסיר את בגדי המתים. לא נותרו להם בגדים משלהם והקור הציק. בגלל קוצר רוחם הם התעלמו מכך שעדיין מסוכן לצאת מהמסתור. וכך, דווקא כשהכל עמד להסתיים, ולאחר כל הייסורים שעברו במשך שלוש שנים, הם מצאו את מותם מיריות בין הסובייטים לגרמנים. לאחר זמן מה פסקו היריות והשתרר שקט. לא ידענו מה מתרחש בעיר. התחלנו לצאת מהמסתור. לאט לאט התאספנו, שארית הפליטה, קבוצות קטנות של ניצולים, ופגשנו את .1940 חיילי הצבא הרוסי. היינו מאוד ספקנים לגביהם כי הכרנו כבר את הכיבוש הרוסי בשנת עברנו את הנהר וחזרנו לעיר אטאקה בבסרביה. בעיר היו עוד יהודים ניצולי שואה שחזרו, חלקם מרוסיה הלבנה.

21