לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

על קו התפר שבין זיכרון לשיכחה, על מה שהיה ומה שאסור לשכוח

שנה. 80 היום, בזמן כתיבת הדברים, גילי מעל זמן קצר לאחר פטירתו בטרם עת של בעלי משה התחלתי לעבוד מחוץ לבית. .1997 שנה, עד סוף שנת 30 עבדתי במשך הייתי מרוצה בעבודתי ואהבתי אותה מאד. היא העניקה לי סיפוק רב, ואת היכולת לעזור לציבור רחב מאד, ועל כך זכיתי להערכה. עכשיו, כשאני פנסיונרית, יש לי זמן לשחזר ולספר את קורות חיי. כמו סרט מרגש עובר הכל לנגד עיניי, באופן שמשתבח עם הזמן. ככל שהאירועים מתרחקים הם נראים בצבעים ורודים יותר. חיי ידעו עליות ומורדות. ילדותי הנעימה והשלווה נגדעה באחת, כשהפכתי לילדה מפוחדת בגטו ובמחנה העבודה. אחר כך הייתי פליטה יהודייה, מעפילה בלתי-לגלית, חיילת עברייה, אם צעירה, אלמנה באמצע החיים וסבתא מאושרת. עברתי תקופות של שובע ושל רעב והסתפקות במועט, ופה ושם היו גם רגעי מותרות. יתכן שתקופת נעורי בקיבוץ על גדות הירדן היתה המאושרת בחיי. אני יכולה לומר בוודאות כי חוויתי רגעי אושר לא מעטים אבל גם רגעי סבל וייסורים קשים לתיאור. לעיתים שלטתי אני בגורלי ולפעמים הגורל שלט בי. על הכל אני רוצה לספר כאן. אלה תולדות חיי.

5