לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

ילדותי ברומניה

בשם באטריס, כבת יחידה להוריי. אבי ז”ל, מקס אוספרסר, 1930 נולדתי בבוקרשט בשנת . כל בני משפחתו נולדו והתגוררו בצ’רנוביץ שבבוקובינה. הם דיברו גרמנית, 1902 נולד בשנת רומנית ויידיש. הוא היה מכונאי אלקטרוניקה ועבד ברחבי רומניה כולל בבוקרשט. העיר צ’רנוביץ בצפון רומניה (כיום באוקראינה) היתה עיר יפה ובה תרבות גרמנית משגשגת. רוב היהודים שגרו בה היו בעלי מקצועות מכובדים: עורכי-דין, רופאים, סופרים ומוסיקאים, והם חיו ברמת חיים גבוהה. את ילדותי ביליתי בין בוקרשט לצ’רנוביץ. זכור לי כי בכל שנה בקיץ נסענו לצ’רנוביץ. הנסיעה ארכה לילה שלם. אהבתי מאוד את הנסיעה ברכבת אל סבי וסבתי מצד אבי. האחים של אבי, וכמובן סבא יעקב וסבתא חנה פינקו אותי, כי הייתי נכדה בכורה, וקנו לי מתנות רבות. בבוקרשט, שבה התגוררה כל משפחתה. היתה לנו שם משפחה 1902 אמי שרה נולדה בשנת גדולה ומאוחדת. ראשי המשפחה הגיעו לרומניה לפני דורות רבים כצאצאי אנוסי ספרד, ודיברו לאדינו ורומנית. שם המשפחה של אמי לפני נישואיה היה פינטו. לפרנסתה עבדה בסוכנות ראשית ששרתה חברות מפורסמות להפקת סרטים. היא היתה עורכת ומתקינה תרגום לסרטי קולנוע זרים, שהוצגו ברוב בתי הקולנוע ברחבי רומניה. היא עבדה במקצועה זה הרבה שנים ואהבה אותו מאד. בזכותה היתה לי כניסה חופשית לכל בתי הקולנוע בעיר. לסבתא מלכה היו בנוסף לאמי עוד ארבעה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות. סבתא בחרה לגור דווקא איתנו מכיוון שאצלנו הרגישה הכי טוב. בבוקרשט היה רובע יהודי ובו בתי כנסת, מסעדות וחנויות כשרות. ברובע התגוררה קהילה יהודית ענפה. היתה בו קהילה ספרדית מסורתית מאורגנת מאד. לקהילה היו שני בתי כנסת מפוארים. בית הכנסת הגדול לחגים וחגיגות, ובית הכנסת הקטן להתכנסות יומיומית ולתפילות. בעיר פעלו למופת גם בתי ספר עבור ילדי הקהילה. לבית הספר , ראשי תיבות של המילים: בית הספר של הקהילה הספרדית. s.c.s שלנו היה סמל מיוחד הבנות למדו בנפרד מהבנים, חמישה ימים בשבוע: בשבת ובראשון היה לנו חופש. שמרנו על החגים היהודיים ונהנינו גם מחופשות החגים הנוצריים, במיוחד בחורף כשבילינו עם המגלשות בשלג. בכל קיץ בילינו בקייטנות: טיילנו ונפשנו בטקרגיול לחוף הים השחור, או בהרי סיניה, שם היה “ארמון פלש”, ארמון הקיץ של המלך. קייטנות אלו זכורות לי כחוויות מהנות ומעניינות.

6