לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן
לארוחות סוף השבוע היה תפריט מיוחד. את הבורגול והגריסים טחנו באבן ריחיים קטנה שהונחה בחצר, ובאבן נוספת טחנו את הבשר. ערבבו אותו עם בורגול, בצל ירוק ותבלינים, להכנת המרק וה”שופטא” המפורסמות, קציצות בשר בקר ארוכות ומתובלות היטב. חמותי אפתה מראש את הפיתות ואת ה”לאבשה”. זוהי מעין מצה גדולה ויבשה, שאופים על צלחת ברזל גדולה וקמורה מעל אש, לאחר שמותחים את הבצק כמו סדין. צריף בית הכנסת של בני עדת נאש-דידאן היה מתמלא במתפללים בכל ערב שבת או חג. לקראת שבת היה תמיד בבית שולחן גדול וארוך מכוסה במפה לבנה. הבנות והנשים ערכו את השולחן לארוחה עם יין לקידוש, נרות דולקים וחלות מכוסות. במטבח דלקו שתי פתיליות מסורתיות מצוחצחות, ועליהן תבשילי השבת של העדה. על פתיליה נוספת ניצב סמובר גדול עם מים רתוחים. עליו היה קומקום קטן מחרסינה עם תמצית התה שהפיצה ריח נפלא בכל הבית. המשפחה כולה היתה יושבת סביב השולחן, ומחכה לאבא שישוב מבית הכנסת לקידוש של ערב שבת. אחרי הארוחה נהגנו לשבת בסוכה שבגינה ולפצח גרעיני מלון ואבטיח שנאספו במהלך השבוע. אמו של משה רחצה את הגרעינים וקלתה אותם. את התה שתינו תוך מציצת קוביות סוכר. באותם רגעים הרגשתי געגועים עזים לאמא שלי, ואת לבי מילא רצון עז לראותה כאן בארץ. הזכרונות מובילים אותי להתרחשות יפה נוספת. שהתרחשה בזמן שגרתי בצריף של חמותי. ירד שלג, דבר שהיה נדיר בארץ. בלילה קר מאד הודיעו ברדיו שצפוי שלג במקומות 1950 בחורף הגבוהים, כמו ירושלים וצפת. אבל באותו הלילה ירד שלג גם בתל-אביב. באמצע הלילה התעוררה אמא של משה ובשמחה העירה את כולנו. לראות הכל לבוש בלבן היה מחזה יפה. נזכרתי כיצד היינו גולשים עם המגלשות בשלג באירופה, אבל בתל-אביב השלג היה כפלא. אספנו את השלג מהחצר המרוצפת ובנינו יחד איש שלג. יצרנו עיניים משני זיתים שחורים, אף מגזר ופה מעגבניה חתוכה. על הראש חבשנו כובע ברט צבאי ובזרוע תקענו מטאטא. חבל רק שלא היתה לנו מצלמה כדי להצטלם עם איש השלג.
58
Made with FlippingBook Annual report