לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

אמא מגיעה לחתונה לאחר הכיבוש הסובייטי של רומניה נקבעה הוראה שלפיה על כל העובדים במשרד ממשלתי נאסר לעזוב את רומניה, ובפרט לארץ ישראל. כדי לעזוב היה צורך לקבל אישור מיוחד מהקונסוליה הרומנית. מאחר ואימי עבדה במשרד ממשלתי, פנייתה נענתה בסירוב. בכל פעם היתה צריכה להכין מחדש את המסמכים, דבר שעלה לה הרבה כסף. כל זה היה כרוך בבוקר. לאימי לא היה קל כי היתה 4 בהרבה ריצות, ועמידה בתור ארוך לאשורים מהשעה צולעת עם הרגל החולה. היא היתה יושבת בקור ובחושך על מדרגות של הקונסוליה בבוקרסט עד שהגיע תורה, או עד שהשוער היה צועק שלא מקבלים היום יותר. לאחר מכן היתה חוזרת לעבודה. כך היא נלחמה כמה חודשים. לבסוף קיבלה את הוויזה עם האישור לצאת מרומניה בפספורט פרטי. היא שוב נאלצה להכין את כל המסמכים מחדש. מזלה שחסכה כסף, כי תוך שבוע היתה חייבת לצאת מבוקרשט לנמל קונסטנצה. לאחותה אסתר נתנו לצאת מרומניה לפניה מפני שלא עבדה. כך הגיעה סוף סוף, לאחר ייסורים רבים, ארצה. בנמל חיפה חיכו לה אסתר אחותה וקרולינה, בת טיפוחיה של אמי. הן הודיעו לי במכתב שאמא הגיעה ונמצאת אצל אחותה אסתר . מיד הודעתי למשה, שכמובן הביא אותי בסקודה לאמא שלי. הפגישה 5 בחיפה ברחוב סטנטון היתה מאוד מרגשת לאחר חמש שנים של פרידה. אמנם התכתבנו, אבל אין בעולם רגש כזה כמו להתחבק עם אמא, שבאה ארצה לאחר ייסורים רבים כל כך. אמא עברה לגור במעברה וקיבלה בדון, כעין אוהל, למגורים ביחד עם אשה נוספת. היא היתה מאושרת שחיכיתי עם החתונה עד לבואה. כמובן שהיא באה לבקר בצריף בו גרו ההורים של משה וקיבלו אותה בשמחה, כי המשפחה של משה היתה כמו אברהם אבינו - מכניסי אורחים בידיים פתוחות ובחיוך רחב על הפנים.

59