לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

התחתנתי עם משה. החתונה נערכה 1951 ביולי 17- , וב 1951 אמא שלי הגיעה ארצה בינואר באולמי “חן” בשכונת שפירא בתל-אביב. התקופה עדיין היתה תקופת צנע, והמזון ניתן במנות קטנות וקצובות בלבד, בהתאם לפנקסי נקודות שקיבלו התושבים. יכולנו להרשות לעצמנו לשכור רק אולם לחתונה, עם שולחנות, ספסלים וכלי אוכל. את כל הכיבוד הכנו בבית: סלטים, שתיה, פירות ועוגות. כולם נרתמו לעזרה, כולל הוריו של משה, אחיו, אחיותיו ואימי. בישלנו ואח”כ נשאנו את כל המטעמים לאולם. היתה חדווה רבה ושמחה אמיתית בעשייה לקראת החתונה. אני זוכרת שעד הרגע האחרון משה נסע במכונית הסקודה לכל מקום שהיה בו “שוק שחור”, להשיג ללא קיצוב ונקודות פירות וירקות טריים. לולי עמד . הוא קנה בד משי לבן עבור 1941 בהבטחתו שניתנה לי ביום חתונתו בגטו צ’רנוביץ בשנת שמלת הכלולות שלי, וכתר עשוי חרוזים לבנים. אמא של משה הזמינה תופרת לביתה על מנת שתתפור את שמלתי. אז, שלא כמו היום, לא היו ‘סלוני כלות’ שבהם אפשר לשכור שמלת כלולות, ולהתאפר על-ידי מאפרת מקצועית. חגיגת החתונה היתה יפה ושמחה, והשתתפו בה אורחים רבים: בני משפחתו הענפה של משה, החבר’ה ששירתו עם משה ואיתי בצבא, וכמה מבני משפחתי: אחותה של אמי עם ילדיה קרולינה ויצחק, בני דודים של אמי, פריצי ומרצ’ל בעלה ולולי ובקה עם ילדיהם. רב ספרדי קידש אותנו כדת משה וישראל. תזמורת ניגנה בכלי הנגינה המיוחדים לעדת נאש-דידאן, ואנו רקדנו ריקודים מסורתיים תאש-תוש, לפי מיטב המסורת של העדה. אושר גדול מילא אותי במסיבת כלולותיי, גם בגלל שאמי היתה אתי ברגעים החשובים של חיי.

60

1951 , בחתונתי יחד עם לולי, אשתו בקה ואמי