לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

חיי נישואין לאחר שחרורי מצה”ל עבדתי בדואר כטלפנית מרכזנית. באותם ימים כמעט ולא היו קווי טלפון פרטיים. שיחות בין עירוניות נותבו דרך מרכזיה. הפעילו אותה מפקחות וטלפניות מיומנות ומנומסות, דוברות שלוש שפות לפחות. עבדתי שם במשך שנה, עד לנישואיי עם משה. לאחר החתונה לא יכולתי להתחייב לעבוד במשמרות סביב השעון, כולל שבתות וחגים. לירות לחודש, בשכונת קריית-יוסף בגבעתיים. גרנו בצריף ללא שירותים 10 , גרנו בשכר דירה שכנים היו שותפינו לשירותים ולמקלחת שהיו בה רק מים קרים. בחצר גדל 17 . וללא מטבח עץ תות שמתחתיו היו מתאספים כל השכנים. כל אחד הגיע בקיץ עם התינוק והלול, כי לא היה מקום טוב יותר להתאוורר בו מאשר בצל העץ הענק. היתה אחווה ורצון לעזור אחד לשני. חיי הנישואין שלנו היו נפלאים, מלאי אהבה וכבוד הדדי. היינו מאושרים זה עם זו, והתחלנו את חיינו המשותפים באופטימיות, עם תקוות רבות. אמא שלי הגיעה ארצה באונייה קונסטנצה על חשבונה הפרטי, ולא מכספי הסוכנות היהודית. היא שהתה במעברה, שער-עלייה בחיפה, במבנים ארעיים שנקראו בדונים. בסוף אותה שנה, , היה חורף קשה. ירד גשם חזק שגרם לשיטפון גדול במעברה. למזלנו קיבלנו 1951 בדצמבר לחתונה רדיו מאח של אמא מאמריקה. זה היה הקשר שלנו עם העולם. כך נודע לנו בחדשות חצות שהמעברה מוצפת והאנשים שם בסכנה. למשה היה תמיד רכב סקודה. מיד כששמענו על האסון, באמצע הלילה, נסענו למעברה עם פנס ושמיכות. כשהגענו היה קושי רב לאתר קרובי משפחה. כל הבדונים התמוטטו ושקעו בבוץ. המים זרמו מהרי הכרמל בשצף קצף. הלכנו במעברה מקצה לקצה, מתבוססים בבוץ וצועקים בקול רם בשמה של אימי. מצאנו אותה רטובה ומכוסה בוץ. כל החפצים האישיים שלה הושמדו. ממילא אוצר גדול לא היה ק”ג. לקחנו אותה אלינו, לצריף 90 לה, כי אפשרו לה להביא בעלייתה ארצה רק מטען במשקל שלנו בגבעתיים, כמובן בהסכמתו המיידית של בעלי היקר. היינו אז נשואים רק חצי שנה, ואני הייתי בחודש הראשון להריוני עם בני הבכור. בעלי היה אדם נפלא, רחמן, עם לב טוב וידי-זהב. כעבור כמה ימים הביא קונטיינר גדול מהמוסך אותו ניהל, וחיבר תוספת לצריף, ששימשה ביום כמטבח. הוא התקין בו כיור ואינסטלציה למים. בלילה ישנה שם אמא במיטה מתקפלת עם מזרן וכל הנוחיות. את כל הצריף כיסה בעלי בנייר זפת, שהיה המגן הטוב ביותר בפני גשם, אבל לא כנגד חום הקיץ. באותה תקופה היינו נוהגים לנסוע מדי פעם אל חמותי להתקלח בביתה במים חמים. זכור לי סיפור משעשע שהתרחש עקב אחת מאותן “נסיעות התקלחות”: ערב אחד לאחר שהתקלחנו לבשנו פיג’מות. וכך, מוכנים לשינה, נסענו בדרך אל הצריף שלנו בגבעתיים. לפתע עצר אותנו שוטר תנועה לביקורת שגרתית. חשדו התעורר כשהאיר בפנס והופתע לראות בתוך הרכב זוג צעיר לבוש בפיג’מות. אני התעשתתי ראשונה ואמרתי לו שאנחנו חוזרים ממסיבת פיג’מות. 66