לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

עוברים משברים . הם עברו משבר קשה מאוד. קשר הידידות בין דני 10 ואלי בן 14 כשמשה נפטר היה בני בן קליין לבני העמיק והתהדק. היתה ידידות עם עוד חברים בשכונה, אבל הקשר עם דני היה כמו קשר עם אח גדול. דני, שהיה מבוגר מבני בשנתיים, חיזק את בני ועזר לו רבות בתקופת המשבר. לצערנו הרב דני נפל במלחמת יום-כיפור. הוא נהרג בטנק שלו בעיר סואץ, כשהיה

. מותו 21 . באותה תקופה בני שירת בחיל-האוויר, והיה בן 23 בן של דני פגע פגיעה עמוקה בכולנו ובמיוחד בבני. אנו זוכרים את דני באהבה. הוא היה בחור מלא קסם ויפה תואר, תמיד מוכן להקשיב ולעזור. את העזרה האדירה שעזר לבני אי אפשר לשכוח. בנעוריהם התקינו דני ובני ביניהם טלפון-שדה עם סוללות וידית הפעלה. הטלפון הזה קישר בין חדרו של דני שהיה בקומה רביעית, לבין חדרו של בני שהיה בבניין הסמוך בקומה ראשונה. הם נהגו לשוחח באמצעותו ערב ערב במשך שעות ארוכות. תמיד נזכור את דני לטובה. עודד אחיו הצעיר התיידד עם אלי, כשלמדו יחדיו מכיתה ג’ ועד כיתה ח’ בבית-ספר ‘שנקר’. לימים התברר לנו צירוף מקרים מעניין: יעקב קליין, אבא של עמי, דני ועודד, הוא אחיו של אליעזר קליין שהיה השליח “קגן”. הוא שליווה אותנו בספינת המעפילים ‘כ”ג יורדי הסירה’ שבה עליתי ארצה.

1969 , דני קליין ז’’ל

מותו של בעלי היה בשבילי סוף העולם. הדאגה לילדיי הביאה אותי למחשבה שעולמי חרב בסך הכל. היה לי משבר נפשי. איבדתי את הביטחון העצמי. לא רציתי 37 עליי. הייתי בת שהילדים יבחינו בכך. למזלי אמא שלי התגוררה איתנו ולה היה ביטחון ואומץ רב. היא זו שחיזקה אותי ולא הניחה לי להתייאש. היא עודדה אותי לצאת לעבוד, מכיוון שהמצב הכלכלי בבית החמיר. אמי הנפלאה לא אפשרה לי לשקוע במרה שחורה. היא האיצה בי לפנות למשרד הביטחון ולנסות להשיג עזרה. בעלי נפטר בחודש מרץ, ובתחילת חודש יוני פרצה ומלחמת ששת הימים. במשרד הביטחון לא יכלו להשיג עבורי תמיכה כספית, אבל סידרו לי עבודה שאפשרה לי לקיים את המשפחה בכבוד עד היום. חודשיים לאחר מות בעלי התחלתי לעבוד במשרד המשפטים. בתחילה עבדתי שם כמרכזנית, ובהדרגה התקדמתי לתפקיד בוחנת עסקאות בלשכת רישום הקרקעות בתל-אביב. בימי מלחמת ששת הימים ישבתי והתאבלתי על בעלי שלא זכה לראות את הניצחון הגדול ואת איחוד ירושלים. בכיתי בכי תמרורים ברגעים הגדולים ההם, כשחסרונו של משה היה כל-כך שנה. 40 מורגש ובלתי נסבל ממש. כאב לי שבעלי הלך מאיתנו במיטב שנותיו, כשהוא בן זהו הגיל שבו מתחילים ליהנות מהחיים ומאיזו שהיא רווחה. הילדים כבר גדלו, ואמא רכשה עבורנו את דירתנו מכספי הפיצויים שקיבלה מגרמניה, כדי שלא נצבור חובות. ימי המלחמה והתקופה שאחריה היו קשים לי מאד מבחינה אישית. הילדים הלכו לבית הספר. בני בשנתו

82