דניאל בלנקו

המשפחתי, בלי להתבייש או להתנצל. הדוגמה הבולטת ביותר הם אירועי ליל הסדר כמובן. דני לא אהב את הסדר, ובילה את הערבים הללו בגפו, מרוחק מהשבט הגדול והעליז ומאושר עם כוס היין שלו – בלי לחוש שום צורך לדחוף את האצבע פנימה ולספור את עשר המכות. המשפחה קיבלה את ההחלטה בהבנה מוחלטת. גם כאשר המשפחה החליטה "להתגייס" לצבוע את הבית שלו ושל רוני, דני התמרד. הוא לא הצליח להבין מה התועלת במאמץ המיותר,

י ל ד י ם ו מ ש פ ח ה

בתל אביב עם רונן ושי

כשאפשר בעצם להזמין צבע, לשלם לו כמה גרושים, ולתת לאיש המקצוע לעשות את העבודה במקום שכולם יתלכלכו ביחד. אז כשאבא ואמא של רוני התייצבו עם המברשות מוכנים לפעולה – דני נעלם. המשפחה של רוני התייחסה לגישה הזאת באופן אמביוולנטי. מצד אחד, העריכו את האינדיבידואליזם והעמידה על העקרונות, ומצד שני ראו בהם לפעמים משהו מעט-חייזרי. "התוצאה הייתה יחסים של 'כבדהו וחשדהו כלפי דני'", אומרת רוני. בין מורן, האחות הצעירה של רוני, לבין דני נמתח חוט זהיר של "מנזר השתקנים", אשר קירב ביניהם לפרקים באופן שלא בא לידי ביטוי אצל חברים אחרים במשפחה הגרעינית. שניהם לא אוהבים להיפתח וללהג בחברה, לשניהם מעט קשה עם קול-

המון. שניהם נוטים לשבת בצד, להתבונן ולהכיל את המתרחש יותר מאשר להניע אותו. שניהם לא חובבים גדולים של ניתוחים פסיכולוגיסטיים ושיחות "מלב אל לב". אולי בגלל שמורן לא נהגה לצלוב אותו בשאלות, ולא רואה צורך למלא את השתיקות במלל בלתי-פוסק כמו רוב האנשים, דני בחר בה כפרטנרית למפגשי-צהריים בתל אביב, בבית הקפה " – ריטואל חברתי ספונטני מהסוג ששאר 8 הטרנדי "דובנוב החברים ובני המשפחה לא זכו לו. "המפגשים האלה בדובנוב היו עבורי די טראומטיים", מודה מורן בצחוק מבויש. "לשבת עם עוד בן אדם ולמלא את האוויר בשיחה מאוד קשה לי. אבל הוא בכל זאת התקשר והזמין. על מה דיברנו? לא כל כך דיברנו. אולי בגלל זה הזמין אותי. מעולם

לא נפתחנו זה לזו. לא דיברתי איתו על החיים שלו ועל מה שהוא עבר. הוא גם לא דיבר איתי לעומק על החיים שלי. ובכל זאת היה משהו נעים במפגש איתו. מאוד טבעי".

101