דניאל בלנקו

תכתובת ממוזיאון ואן גוך 21.4 באמסטרדם

החיים זורמים ומשתנים, הילדים גדלים ומתבגרים ולדני כהורה התמעטו המשימות. במקביל הוא גם מאס בעבודה העצמאית כאיש תמיכה בתחום המחשבים, והרגיש החליט לחזור 2017-2016 במהלך 50 שהגיע הזמן לקריירה מחודשת. וכך לקראת גיל שוק העבודה. וזה לא היה לו קל: אחרי התייעצות עם מומחים שונים, וכמה חודשים מתסכלים של חיפושים, הוא מצא עבודה בחברת תוכנה-חומרה בהרצליה, ובהמשך עבר לחברת הביטוח "הראל". השינוי הכניס אנרגיות חדשות לדני ולבית: דיונים על עבודה, בוסים, תנאים ונסיעות לחו"ל. רוני באותו הזמן הייתה בין עבודות וכך באופן חריג, התחלפו התפקידים לחצי-שנה. "הייתי עומדת בשער ומלווה את דני במבטי כשעלה על האופנוע ודהר בכל בוקר, כשהוא חולף על פני שיירות הפקקים הבלתי-נגמרות. היה לו סטייל מיוחד על האופנוע, בלבוש, בביטחון האין-סופי ובנון שלנטיות שבה נהג", משחזרת רוני את התקופה ההיא. האופנוע לא היה רק פתרון פרקטי. מאז הימים עם הווספה הנוסטלגית חלם דני על אופנוע משלו. אפילו בגשמים לא נרתע מלעלות עליו, וכבר החלו דיבורים עם שלום קמיל וחבורת "הארלי דייווידסון" על נסיעות משותפות. "אני ראיתי את דני משתלב בזה כמו כפפה, נראה לי שזה היה הופך לחלק משמעותי בחייו", אומרת רוני. דני היה מבסוט מהשלמת תהליך השינוי והמעבר לעבודה מחוץ לבית, אבל כל הזמן הזה ליווה אותו שיעול טורדני. הוא היה אצל כמה רופאים וגם בדיקות של מומחים לריאות, שלא העלו דבר. גם שיקוף ריאות שביצע בדצמבר הראה שהכול נקי. אבל חודשיים אחר כך התגלו שתי בלוטות לימפה בצוואר, ובעקבותיהן התבצע אולטרסאונד בחודש מרץ. דני הושם במעקב רפואי. למדינת ישראל", נזכרת 70- ובמקביל, החיים הטובים נמשכו. "הגיע יום העצמאות ה רוני, "ודני הודיע לי שאין סיכוי שהוא נשאר במדינה כשמירי רגב היא המנצחת הראשית על החגיגות. אז לראשונה מזה שש שנים ארגנו חופשה משותפת בחו"ל, רק שנינו. קנינו כרטיסים לאמסטרדם, הזמנו חדר במלון פאר ועשינו תוכניות לבטלה שמימית בין התעלות". אבל השיעול הטורדני והבלוטות וגם כאב גב מטריד המשיכו להציק ולהעיב על השמחה. "כבר בנתב"ג היה ברור שדני יותר לא בסדר ממה שחשבתי", מספרת רוני. "הוא השתין כל שעה ושתה כמויות אדירות של מים. היות שאני מבינה בתחום מיד ' (בלשון העם 'סוכרת תפלה', מחלה נדירה diabetes insipidus אמרתי לו 'יש לך הנובעת מחסר בייצור הורמון נגד השתנה המווסת את הפרשת השתן)". למרות הסימפטומים הצליחו דני ורוני למצות את החופשה עד תום. "שכרנו אופניים ורכבנו יום שלם, שטנו בתעלות והוקסמנו ממוזיאון ואן גוך", נזכרת רוני. "צחקנו מהשוני בינינו, איך כל אחד מתעניין במשהו אחר, אבל בכל זאת שנינו אהבנו את החניות של האופניים ודי סלדנו מהאוכל. היה ברור שהמצב של דני לא טוב כי הוא

22.4 ביום החזרה לארץ

בלנקו 136