דניאל בלנקו
דני יקר
נפגשנו לראשונה בכיתה ז' בקבוצת "שקמה" ולמרות הקוצים הרבים שכיסו אותך היה ברור שבפנים זה משהו אחר, לכן תמיד שמחתי כשהמחנכים שיבצו אותנו באותו חדר וכך "גרנו יחד" שנתיים עם צחוקים, ריבים וחוויות משותפות וייחודיות, קצת כמו אחים. (למי שלא יודע, בתיכון שלנו היתה לינה משותפת ומעורבת של בנים ובנות עד כיתה י"ב). קשה להיזכר בפרטים, הרי אנחנו כבר נושקים לחמישים והזיכרון כבר לא מה שהיה. ולאור הנסיבות הראש שלי זה בליל אחד גדול. הבוקר נזכרתי במשהו קטן. צחוק משותף כשעבדנו ברפת, כל אחד בקיבוצו שלו. הגיע עובד חדש לרפת של רמות מנשה (השם שמור במערכת) ומאחר שהיה כל כך בהלם שלחת אותו לצחצח שיניים לעגלים, כל מי שעבד אי פעם ברפת עם עגלים מבין את המשמעות. אני מודה שעד היום אני לא בטוחה שזה באמת קרה ואולי מדובר ברעיון מבריק שעלה במוחך (כמו עוד הרבה רעיונות בסגנון), אבל מה זה משנה, זה היה סיפור טוב שגרם לנו להתפוצץ מצחוק. ממה שסיפרת המעבר למוסד החינוכי ב"הרי אפרים" עשה לך טוב, האפשרויות התרחבו וזה נתן לך עוד קצת אויר לנשימה ולמרות זאת חתכת בסוף כיתה י' והלכת לצבא. איך היית גאה בהיותך מט"ק בשריון. מרגע קבלת ההודעה על מותך הפתאומי רצות לי בראש אין סוף מחשבות וכמובן גם קלישאות. אחת מהן אגיד בקול. איך המוות הזה תואם אותך. כמו בחייך גם במותך - בלי גינוני נימוס, בלי בולשיט, בלי מריחת זמן, הכל ישר בפרצוף. "יאלה ביי" אופייני, אתה חותך ופשוט הולך. בטח גם היית צוחק עלינו, מה אנחנו עושים מזה עניין. אז זהו שכל "העניין" הזה הוא בלתי נתפס, אני רואה את דמותך בדמיוני, עם החיוך בזווית ובתחושתי גם הפעם כמו בחיתוכים הקודמים תחזור אלינו, גם אם זה ייקח עוד המון המון זמן. רוני, אם היו לי מילים הייתי אומרת, אבל אין, רק אוסיף שאת וכל מה שבא אתך הם הדבר הכי טוב שקרה לדני בחייו הקצרים מדי ולגבי זה באמת כל מילה נוספת מיותרת. מאחר שאנחנו, למרות הכל, שמו"צניקים בדם, אחזור למקורות - "חזקי ואמצי", אתך בלב ובנפש.
ליבנה
בלנקו 144
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker