דניאל בלנקו

דני האמין שניצני הדיכאון של ', כשסבתו 64 אמו החלו בשנת נפטרה בישראל ואמו נשאה בבטנה את אנה. "תרגמו לי מכתבים בין שתיהן שמעידים על געגועיםמאודעזים", סיפרלאודי, הוסיף: ynet ובריאיון לאתר "קראתי מכתבים שנכתבו בין אמי לבין בני משפחתה וראיתי את הבדידות והמצוקה שלה. סבתי נפטרה מסרטן כשאמי הייתה בהיריון הראשון שלה' וזה השפיע עליה מאוד. כמובן שעבור אבי התאבדותה של אמי היה שבר גדול. הוא נשאר עם שני ילדים קטנים ובלי משפחה, כי היה בן יחיד. כשבגרתי, פגשתי חברים של ההורים מהעבר והבנתי מהם שהיה שם הלם כשזה קרה". סיפור מותה הטראגי של ביאטריס מסופר כאן בעיקר מנקודת מבטה של אנה, , בקושי זוכרת 5 אחותו הבכורה של דני. דני לא נכח באירוע, ואנה, שהייתה אז בת את נוכחותו של אחיה באותם ימים. כמו עוד הרבה דברים אחרים שקרו באותן שנים מסתוריות, קשה להבחין בין פרטים שנשתכחו מלבה מעצם הזמן שחלף, ובין כאלה שנטמנו מתחת לשכבות של מנגנוני הגנה. במאי, יום שבתון, חג הפועלים. גסטון, אנה, והחברים הקרובים של 1- זה היה ה ההורים, סוזנה ואנחל, בילו בפארק. הילדים של אנחל וסוזנה שיחקו עם אנה יחד בארגז החול. איפה היה דני באותם רגעים? לא ברור. סוזנה הביאה קופסאות ריקות של קרמים שיהיה אפשר לגרוף בעזרתן את החול, אבל הקופסאות לא היו נקיות, ואנה התלכלכה כהוגן. אז גסטון לקח אותה הביתה להתנקות. "אני זוכרת את הריח מהמטבח", מספרת אנה. "ריח חזק מאד של גז. את הריח אני זוכרת יותר מאשר את אבא שלי. אבא הוציא את אמא מהמטבח, נשא אותה על הידיים. היה רעש והיסטריה והשכנים כולם יצאו החוצה. אחד מהם הציע להסיע אותה לבית חולים. אני מתקשה לזכור איך הגבתי או מה עשיתי". כשביאטריס נטלה את חייה בידיה, דני היה רק בן שנתיים וחצי. "היה כל החיים חוסר, אבל לא תחושה של אובדן", הסביר דני בריאיון לאודי דויד, "אני לא חוויתי אובדן, כי לא הכרתי את אמי בכלל. אין לי שום זיכרון ממנה, כלום, אפס".

י ל ד ו ת ו י ת מ ו ת

13