דניאל בלנקו

גם לילדים הוא לא סיפר את ההיסטוריה הקשה כשמוזיקה נוגה מתנגנת ברקע. איתי לא זוכר רגעשבו אביו הושיב אותו על הברכיים ו"החליט לספר". "זה פשוט היה ידוע לי מאוד מוקדם. גדלנו בידיעה שזה הסיפור שלו. הוא סיפר בגדול, אבל לא נכנס לפרטים. כחלק מהתפיסה שלו הוא פשוט החליט שזה לא אישיו משמעותי. זה הגדיל מאוד את ההערכה שלי אליו. עצם זה שהוא לא נדפק מזה והצליח להתמודד ולהקים משפחה ולהסתדר בחיים, זה מדהים לדעתי, כמעט חסר תקדים. אני חושב שזה בגלל שהוא היה אדם חזק באיזשהו אופן, כן. אני לא יודע איך הייתי יוצא ממצב דומה. בטח הייתי נדפק לגמרי אחרי ילדות כזאת, מתדרדר לסמים או מאבד תקווה. אבל אבא שלי יצא מזה, וזה היה מאוד מעשי מצדו". גם תמר לא זוכרת נקודה ספציפית ודרמטית בציר הזמן שבה נחשפה להיסטוריה של אביה. "איכשהו תמיד ידעתי שההורים שלו התאבדו. תמיד הכרתי את הסיפור הכללי, מאז שאני זוכרת את עצמי, ועם הזמן נוספו עוד פרטים. הרבה זמן לא ידעתי שיש אופציה שיהיה יותר מזוג אחד של סבים, רק כשהגעתי לבית הספר גיליתי שלאנשים יש שתי סבתות, וזה היה מוזר כי אני לא יכולתי לדמיין מצב כזה. בדיעבד, כשאני חושבת על הסיפור שלו הוא נראה הזוי. איך שהוא עבר את כל זה ויצא אדם נורמטיבי שהצליח לבנות לעצמו חיים יציבים. אדם אחר היה משתגע". רוני כבר הכירה את דני המגובש, ששם את העבר הרחק מאחוריו. "כשהכרתי אותו הוא היה כבר די אפוי עם הסיפור הזה. הוא כבר החליט שהוא לא חופר בילדות שלו יותר, שהיא מה שהיא הייתה, וזהו. היא לא מגדירה אותו, והוא לא צריך לפתוח אותה יותר". הגישה הדוגרית הזאת של דני (שיש מי שיראה בה גם מדחיקה), לא נבעה רק מקור-רוח טבעי או ניסיון חיים מצטבר. דני הרי לא האמין במיסטיקה וברוחניות, ואימץ את הגשמי בחיים מגיל צעיר. כמעט בכל אפיזודה בחייו ספג ואימץ את היתרונות של הסביבה העכשווית: בטיול בדרום אמריקה, בצבא, בבוסטון, בפעילות ברשתות החברתיות וכמובן במערכות היחסים עם רוני והילדים. הוא חי את הרגע במובן הכי פשטני של המושג, בלי לבנות תילי-תילים של תוכניות גרנדיוזיות לעתיד – בין שהעתיד הזה הוא המשך השבוע בין שהעתיד הוא העשור הבא.

בבית היתומים באורגאווי. דני שלישי משמאל

בלנקו 20