דניאל בלנקו

י ש ר א ל ו נ ע ו ר י ם

רמי הבן-דוד, סבא ודני ברמות מנשה

הטובה באותם ימים. "היא רצתה לחנך אותנו, ואפילו ההורים שלנו פחדו ממנה. הייתה מציבה אותנו בשעה עשר בלילה בחוץ, בקור, כעונש על התנהגות לא טובה, או כתגובה על כך שלא רצינו ללכת לישון. אבל דני התייצב מולה והנהיג אותנו. בזמן שאנחנו הסתתרנו מאחורי הנדנדות, הוא היה עומד ומתווכח איתה. כך הפך לנציג הרשמי שלנו מול המבוגרים". טל, מקבוצת נרקיס בכיתה, זוכר היטב את דני מיומו הראשון כסוג של ילד חסר מורא. "היה מן פארקמשחקים עםמעין נדנדהשיושבים עליה שניים וכל אחד מושך את הצד שלו. הוא הלך לשם וכולנו אחריו. ואני ישבתי מולו ומשכתי בבת אחת והוא עף. בלי לחשוב פעמיים דני העיף לי סטירה. על היום הראשון". במקרה אחר, אומץ הלב שיחק לטובת הקבוצה, כאשר בחור מקבוצת שיבולת, הגדולה יותר מקבוצתם, הגיע להרביץ להם. דני התנפל עליו, ומנע ממנו לבצע את זממו. בני כיתה אחרים זוכרים גם את הצד השובב והאמיץ. גם כאן הוא פעל כשאחרים היססו, למשל כאשר חדר למעונם של תלמידי כיתה ו' וצבע אותם במשחת שיניים בשנתם. רותם זוכרת גם משחק קבוע: "דני ואני היינו לוקחים את הג'ריקנים של מרכך השיער הוורוד, מפזרים על הרצפה במקלחת ועושים חליקות מקצה לקצה. ואז תפסו אותנו וצרחו עלינו שאנחנו מבזבזים לקיבוץ את המרכך".

27