דניאל בלנקו
גם כך ניתן לטעון שמגורים של בן ובת ביחד הם מעט מביכים. אז פתאום צריך להתלבש מול שני בנים בבוקר. אצל דני לא הייתה לי בעיה. בשנייה שאמרתי שאני צריכה להתלבש ידעתי שיסתובב לקיר. אני פתאום חושבת על זה: מזל שלא היו אז טלפונים! רק תחשוב לאיזו התעללות היינו מגיעים במוסד הזה אם היה לכל אחד טלפון עם מצלמה". אומץ הלב של דני הוביל אותו לתכנן "מבצעים" חשאיים. "בקיבוץ היינו לוקחים את הרכב ומשלמים לפי קילומטראז'", מספרת אורלי בן-טובים. "אז דני היה יודע לשחק עם השעון ולגלגל אותו אחורה כדי לקצץ בהוצאות וככה חסכנו. היינו נוסעים לעין החורש, מרחק שעה נסיעה מרמות מנשה, אבל בפועל ממלאים בטופס כאילו נסענו לעין השופט שזה בקושי רבע שעה. בדרך, על יד קיבוץ מגל, יש סיבוב כזה, ואני זוכרת שדני נסע מהר מדי, האוטו עף לתוך השדה ונדפק. זה היה מלחיץ". זה היה "הסיבוב הראשון" מתוך סדרה של סיבובים שדני החמיץ בשרשרת תאונות שחווה במהלך השנים. דני לא נלחץ מהתקלה ומייד לקח על עצמו את פעולת ההסחה. כל הדרך חזרה לקיבוץ הוא הסביר לי את הגרסה ותיאם איתי את הסיפור", נזכרת אורלי. "פשוט למות מאיך הוא ניהל את האירוע – בקוּליות ורוגע, כאילו לא פחד כלל מהתאונה,
שבועות בקיבוץ, דני שני משמאל
רק חשב קדימה מה יקרה אם יתפסו ששיקרנו. וככה בכל מבצע שניהל. למשל, איך מתפלחים לסרט אימה למבוגרים או איך עוקבים אחרי בן כיתה שהולך מתוך שינה לרפת באמצע הלילה, כדי לוודא שהוא לא נופל לביצה. היה מאד נוח שהוא נותן את הטון בכל דבר. לדני היה מאד טוב במוסד", אומרת אורלי. "בשלישי ושבת בערב היינו חוזרים לקיבוץ – ואילו דני העדיף להישאר. תכלס, מה חיכה לו בקיבוץ? במוסד הוא פתאום מצא את עצמו, האישיות שלו התעצבה. הוא הפך לחד-לשון יותר, רכז המון ביטחון עצמי, אבל אף פעם לא ניצל את זה כדי להתעלל במישהו. לא היו לו אויבים, ומי שאהב אותו, אהב אותו עד הסוף". בתור נער שגדל בעצם עם עצמו בסביבה
דני עומד חמישי מימין
שמשתנה כל הזמן, וללא בית קבוע, דני הפך לעצמאי וחסר פחד. בשנים המעצבות ההן נכרת בזיכרונה של טלי אירוע נוסף שסימן את תחילת התפתחותו של החיידק הפוליטי בדני. כבר אז פיתח דעות עצמאיות, מתריסות-לעתים ומאוד עקרוניות.
בלנקו 30
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker