דניאל בלנקו

הטרנזיט אחרי התאונה

רגל כבדה על הגז במהלך השירות הצבאי, דני התחכך שוב במגע קרוב מאוד עם המוות. במהלך חופשת סוף השבוע, דני חזר מחברה שלו, אלה, שגרה בקיבוץ השכן. הוא נהג בטרנזיט של הקיבוץ, היה עייף מאוד ונרדם על ההגה. בכביש הגישה לרמות מנשה, בעיקול, האוטו המשיך ישר לתוך השטח במדרון והתהפך כנראה כמה פעמים. למזלו, דני לא היה חגור, ועף מהאוטו במהלך ההתהפכות. מה שלבטח הציל אותו כי האוטו נמעך לחלוטין. הבעיה הייתה שהתאונה קרתה בשלוש לפנות בוקר בערך, ואיש לא ידע ולא שמע. יאות ומים נכנסו", מספרת רוני. "הוא שכב שם ֵ "הוא כמעט טבע כי היה לו חור בר בשדות כל הלילה, ויכול להיות שאם היו מגיעים בשעה איחור כבר לא היה שורד. במובן הזה היה נס, כי בבוקר חיפשו את הרכב של הגד"ש בשביל העבודה, ורק אז הבינו שלא חזר והלכו לחפש אותו". "הייתי בתל אביב. בדיוק עמדתי לעזוב את הדירה ובמקרה השיגו אותי", משחזרת האחות אנה. "זה היה לפני עידן הטלפונים הניידים, והטלפון צלצל כשכבר הייתי בדלת. זאת הייתה האחות מהמרפאה מרמות מנשה, והיא אמרה לי: 'הייתה לדני תאונה, תבואי לבית חולים'. ואני, כנראה מתוך הדחקה מוחלטת, לא חיברתי בין המילים שאמרה, ולא הפנמתי שאני הולכת לבקר פצוע. וכך נכנסתי לחדר וחשכו עיניי. הוא היה חבול כולו, כמו בסרטים – מחובר לצינורות וכולו שרוט וחבוש. פתחו לו את הבטן והיתה לו צלקת לאורך כל החזה. ומה שאני זוכרת זה כמה הוא נראה טוב לפני כן, עם ריבועים בבטן, ואיך רצה לחזור להיראות טוב, וכמה היה לו חשוב לחזור להשתקם ולחזור לצבא ולא להפסיק את השירות". "מאז המקרה", אומרת רוני, "העיקול הזה בכביש נקרא 'סיבוב דני' ובכל פעם שהמשפחה עברה שם, דני היה מראה אותו לילדים. אבל למרות האירוע המפחיד, דני לא למד את הלקח, ולא החל חלילה לנהוג בזהירות. הוא היה נהג מצוין אבל עם י לחוות זאת על ַ רגל כבדה מאוד על הגז. שנים מאוחר יותר זכו הילדים תמר ואית בשרם. השלושה נסעו בפז'ו האדומה, ושוב דני פספס סיבוב, הפעם בין רמות מאיר ליציץ, והמשיך ישר עד שנבלם בערימת חול. במזל, איש לא נפגע".

בלנקו 36