דניאל בלנקו

י יוכלו להיזכר באביהם ַ ואחרי כל זה, הרגשתי אחריות עצומה לשמר את זכרו כדי שתמר ואית ולהתוודע אליו בעתיד לא רק ממני ומזיכרונותיי, אלא גם מכל האחרים שזכו שיפסע אל תוך עולמם. כי אני הכרתי את דני בדרכי ואחרים בדרכם שלהם. בתור זו שליוותה אותו הכי הרבה זמן והכי מקרוב, הרגשתי שאני אוצרת בידיי, בלבי ובזיכרונותיי את היכולת לטוות משהו מהקשרים הרבים שסבבו את דני, וזאת בעצם מטרת הספר הזה: לארוג את "סיפורי וחוויות דני" הקטנים והגדולים שהצטברו אצל אלה שהקיפו אותו לאורך השנים לכדי אריג אחד שלם. ההחלטה לכתוב ספר על דני נולדה באופן טבעי, והיא ממשיכה מסורת מוכרת בקיבוצים של כתיבת ספרי זיכרונות על קרובים שנפטרו. אבל דני היה אהובי ואדם יחיד ומיוחד ורציתי ספר שישקף אותו במיוחדותו. האתגר היה למצוא את הדרך שבה הספר יעמוד בקריטריונים המחמירים של דני, ספר שדני היה מאשר, או לכל הפחות כזה שלא היה מתנגד לו. וזה אמר לץ. ַ נץ, הסלסולים והשמ ַ קודם כול לא ללכת בתלם, לא להעתיק מאחרים, לא לחפש את השט האתגר הגדול היה לכתוב ספר ברוחו, התואם את איכותו של דני כאדם שתמיד היה נאמן ללבו ולאמת שלו, אדם שתמיד אמר מה שחשב ותמיד עשה מה שמתאים ונכון עבורו, גם אם מעשה זה לא התאים למוסכמות החברה שסביבו. רציתי שהספר "ילכוד" את רוח האנשים שהקיפו את דני כפי שדני עצמו לכד אותם בעיניו – אמיתיים וכנים – כי דני היה איש של אבחנות חדות ומהירות וניחן ביכולת נדירה למקד את מחשבותיו. לשמחתי הרבה, אבנר, חברו של דני ועיתונאי חוקר, נענה לאתגר התחקיר והכתיבה, עשה שימוש בהיכרות שלו עם דני, כתב את הדברים באהבה רבה ובתמצות מדויק להפליא, והצליח לעמוד באתגר. החומר הכתוב נארז לכדי ספר מוקפד, מדויק ואיכותי על ידי תמי, שאמנם לא הכירה את דני, אך ניכר שחדרה לרוחו באופן מיידי.

אני רוצה להודות לכל מי שחלק עמנו מה דני היה בשבילו. לכל מי שתרם סיפורים וחוויות משותפים, ולכל מי שהוסיף עוד נדבך ועוד חוט לאריגת הסיפור הזה. הסיפור של דני.

רוני

3