דניאל בלנקו

המבורגר רטוב, ניוקי חלומי, שתיקות ארוכות אחרי הפרידה מרוני, חזר דני לאפיזודת רווקים קצרה בדירה משותפת עם גיא פייגין, החבר הטוב שהכיר ביניהם לפני הנסיעה לדרום אמריקה. רק שנים מאוחר רסות שלהם לאירועי הפרידה היו שונות. "כל אחד מאיתנו ִ יותר, רוני ודני גילו שהג חשב שהוא נפרד מהשני, מה שאומר שזאת הייתה פשוט פרידה הדדית", אומרת רוני. "אני חושבת שנגמר לנו. נמאס. הקשר נהיה סתם, הייתה סטגנציה". ' ורוני כבר הייתה בדרך לתואר השלישי, בעוד דני נרדם על המושב 93 השנה הייתה בטיסה לשומקום, או שכך לפחות זה הרגיש לרוני. רוני עברה לגור בדירה אחרת ברחובות עם החברה ליאה, ולמיטב זיכרונה לא ראתה או אפילו שוחחה עם דני בערך חצי שנה. באותם ימים טלפון נייד היה מוצר נדיר, וואטסאפ לא התקיים אפילו בחלומות, וגם אימיילים היו יחסית טריים. עיקר הקומוניקציה עדיין הייתה באמצעות טלפון קווי, ולפיכך להרים טלפון לאהוב שנפרדת ממנו, הייתה פעולה טעונה. בינתיים גיא ודני חזרו לימי הרווקות. "גרנו ברחוב אידלסון ליד כיכר ביאליק, היכן שעומד בית העיריה הישן", מספר גיא. "אני זוכר את הווספה שלו, שהיה מטפל בה בעצמו. דני היה מתעצבן ממיליון דברים: מהדוסים, והמצב הפוליטי, והשטחים. ובכלל שישראל היא מדינה שמחפפים בה הכול. הוא קרא לישראל 'מדינת איזולירבנד'. כל על כל דבר שמים איזולירבנד במקום לטפל כמו שצריך". האוכל היה מרכיב חשוב בקשר. כל קשר. "אמנם דני היה יכול גם לשתות בירה ולאכול צ'יפס בפאב", ממשיך גיא, "אבל בדרך כלל הוא היה מאוד רציני באוכל. למשל, היה לו חוק שהמבורגר לא אוכלים מטייק אווי כי הוא מגיע רטוב. כל מיני קטעים של פדנטיות ופיינשמקריות שתמיד הצחיקו אותי. כמה שנים אחר כך דני היה מזמין אותי קבוע למסעדת 'פסטה מיה' בלינקולן. הבעלים, ג'ורג'יו, היה אח של ליאה, החברה של רוני. היינו שותים יין, תמיד יין איכותי, ומזמינים ניוקי במילוי גבינה. זאת הייתה המנה האהובה עליו, והוא היה מצקצק בשפתיים ואומר איזה אושר, איזה אושר". לסטנדאפיסט רמי ורד יש מערכון שבו הוא מתאר איך נשים נפגשות ומדברות ומדברות בלי הפסקה ובלי לקחת אוויר, בעוד גברים יכולים לשבת שעות על הספה, לצפות בטלוויזיה ולא להחליף מילה: "ישבתי עם חבר טוב כל הערב מול משחק בטלוויזיה. באמצע הערב הוא שאל 'קפה?' אמרתי 'לא'. ואלו היו המילים היחידות שהחלפנו בינינו", כך מספר ורד לקהל. המפגשים בין דני לגיא, מסתמן, נראו בערך כך. "דני ידע להקשיב יותר מאשר לדבר, וגם אני דברן קטן מאוד", מתאר גיא, "אז ישבנו ושתקנו הרבה ומדי פעם כל אחד אמר קצת. המופנמות חיברה בינינו. אהבתי את עצם הדבר שהוא לא שחצן, שהוא ישר כמו פלס, שיש לו חוש הומור מעולה".

בלנקו 62