דניאל בלנקו

המופרזתהזאת, וביקשממני לצנזרקצת. 'תשאירי לי להיות השותף שלך לדירה', הוא אמר לי פעם. '. ולמרות too much information' בקטע של שרצה ריחוק היה מקשיב, ומקשיב מעולה. בדיעבד אני קולטת שאני, בחוסר הרגישות שלי, שיתפתי יותר מדי". דני החליט להשתפר, לקחת את עתידו בידיים. העבודה בספנקריט הסתיימה, והוא התחיל

ללמוד הנדסה, ובמקביל לעבוד כשליח עם הווספה. הוא היה עסוק בריאקציה לאולטימטום. "הוא הקים את עצמו על הרגליים בשנתיים האלה, חד-משמעית", נזכרת אנה. "אני זוכרת שפיטרו אותי מהעבודה והוא היה פעיל מאוד בלעזור למצוא לי עבודה. הוא נהיה בחור יותר מאוזן, יותר ממוקד. ובשלב מסוים גם רוני הבחינה בכך, כי התחילה להגיע לביקורים, בין בליץ לימודים אחד לשני". בין לבין, דני ואנה השלימו פערים. "היינו רואים סרטים, ועושים ארוחות ערב. היה לנו טקס ביום שישי: צופים בסדרה 'חשיפה לצפון' עם קולה ובמבה והעיתונים של שבת". ולמרות הפתיחות והקרבה, את העבר השרוט והמנותץ לקח זמן לפתוח. "דיברנו על הקיבוץ, על חוסר האהבה שלי אליהם שהיה כה ברור. סיפרתי לדני כמה אני לא אוהבת את המשפחה שם ולא רוצה לבקר אותם. על אבא ואמא לא דיברנו. דני לא אהב לדבר עליהם". החור הזה ייסגר, חלקית, רק הרבה שנים אחר כך.

בלנקו 64