דניאל בלנקו

עכשיו בוסטון 10( ' ארזו דני ורוני ארבע מזוודות, משכו את כל הכסף שהיה להם בבנק 99 באפריל אלפים דולר), ושמו פעמיהם אל המערב: בוסטון מסצ'וסטס. הטייטל היה יוקרתי angiogenesis מאוד: רוני קיבלה מלגה לפוסט-דוקטורט בתחום המחקר הטרנדי (התהוות כלי-דם) בבית החולים לילדים שבבית הספר לרפואה של הארוורד. אבל הביצוע בפועל היה קצת פחות זוהר: רוני ודני נאלצו לחיות שנה בצמצום ברחוב דיינה, ללא crammy apartment רומנטי, במה שהאמריקאים אוהבים לכנות אלף דולר לשנה, שהיה שכרה של רוני. 30 אוטו, ועם תקציב של "ההתחלה הייתה מורכבת", נזכרת רוני. "לא היה לנו גרוש, ולדני לא הייתה עבודה וגם לא הרבה אפשרויות היכן להתחיל לחפש. ריהטנו את הבית בדברים שאשכרה מצאנו ברחוב. האמריקאים הרי לא באמת זורקים דברים, הם משאירים אותם בחוץ – 'עובד אבל works but slow הרבה פעמים עם פתק. למשל, מיקרוגל שכתוב עליו לאט'. לקחנו, ברור שלקחנו". לדני אמנם לא הייתה עבודה, אבל בשלב הזה לפחות הייתה לו התחלה של מקצוע. אחרי שנים של עבודה בתחום הבניין, הוא השלים שנה קודם לכן קורס ערב ב"רשתות תקשורת", תחום שעדיין היה בחיתוליו. עם הרזומה המעט-דליל הזה הוא התחיל לחפש, והישועה הגיעה כעבור כמה חודשים כשהתקבל לעבודה , התקנות טלפוניות, בחברת "ג'נרל קומיוניקיישנז". IT- בתחום ה הייתה רק בעיה אחת, מינורית, שעליה היה צריך לדלג בחשאי: החוטים המלופפים של המערכות היו צבעוניים. זוגות-זוגות של צבעים. אותם צבעים הכתיבו את אופן ההתקנה ולכן זיהויים המדויק היה קריטי להצלחת העבודה. ודני, רחמנא ליצלן,

ב ו ס ט ו ן ו ק ר י י ר ה

עיוור צבעים. ברור לגמרי שעל לקות כזאת לא ניתן להצהיר בריאיון עבודה, ורוני ודני היו צריכים למצוא דרך עצמאית להבדיל את האדום מהירוק, את החום מהסגול וכן הלאה. וכך, ערב ערב, הם ישבו והתאמנו בזיהוי ההבדלים הדקים בין החוטים, עד שדילגו מעל למשוכה יוצאת- הדופן הזאת. "דני היה מאושר", אומרת רוני. "הוא אהב את העבודה. הוא אהב את האמריקאים ואת אמריקה. את השקט שבה והכבוד ההדדי, והמקום הפרטי שנותנים. והוא נגנב על הקור של בוסטון. אני קפאתי למוות – הוא היה הולך בחוץ עם טריקו ומעיל רוח, מאושר עד הגג".

77