דניאל בלנקו
והאושר גדל שנה אחר כך, כאשר קולגה לעבודה המליץ על דני לתפקיד בחברת "נוקיה". בבת- אחת דני הפך ממפקח-בנייה להיי-טקיסט, עם כל התופינים הנלווים: משכורת יפה, קולגות נחמדים, תנאים טובים, נסיעות בכל רחבי המדינה, וגם בעולם מפינלנד ועד תאילנד. "פתאום יכולנו לחסוך כסף, וזה היה פשוט מפנק. גם אני שיפרתי את המלגה אחרי שנה, ועברנו מהדירה עם הרצפה העקומה לדירה נחמדה ומסודרת בקיימברידג'. קנינו הונדה סיוויק שתי דלתות, ונהיו לנו חיים בורגניים ומאד נעימים", מספרת רוני.
הרפתקה ג'נטלמנית בוסטון הזניקה לא רק את תחושת השייכות של דני לסביבה, אלא גם את הקריירה שלו. לראשונה מזה כמה שנים דני עבד במשרד, עם צוות, והפיק מכך גם תועלת וגם סיפוק. מי שמכיר את דני – את הצורך האדיר שלו בעצמאות, את הניכור שהוא חש כלפי פטריוטיות-אוטומטית (קבוצתית או לאומית) ואת השקפתו הבסיסית שעבודה-לשם-עבודה היא רעה חולה בבסיסה – מבין עד כמה הטור-דה-פורס שלו בנוקיה, היה מוצלח ומשמעותי. במהלך חמש השנים בנוקיה עבד דני בצמידות עם בראיין פאולר, שרירן חובב- אופנועיםשמצאשפהמשותפתעםהישראלי ש"התנהגשונהמאודמרובהישראלים בחברה", כפי שהוא מעיד. השוני הזה התבטא קודם כול בשקט שאפיין את סגנון העבודה של דני, שבניגוד לישראלים לא התחבר בנקל לחבורות. "דני הסתובב רק עם מי שהוא אהב להסתובב איתו", אומר בראיין. "הוא אהב להיות לבד עם הטכנולוגיה שלו, ולא היה מתאמץ במיוחד לפגוש אנשים החדשים. מי שרצה לשוחח איתו היה צריך לבוא אליו. זה התאים לי, גם אני לא ממש איש של חברה גדולה. באופן אישי ראיתי בדני אדם נגיש, אבל כשהיית מתבונן בו מבחוץ הוא לא נראה נגיש. מה שכן, מי שהיה פונה אליו בבקשת עזרה, היה מקבל אותה מייד. הוא לא התעניין בקידום, על אף שהיה יכול, כיוון שלנהל אנשים לא משך אותו". את "המשרד" הקטן – יותר נכון עמדה תחומה במחיצות, 'קיוביקל' בלשון האמריקאים – דאג דני לזווד בדברים החשובים באמת. "הוא בילה שם הרבה זמן", מתאר בראיין, "והיה חשוב לו לשתות רקקפה איכותי, ולא אתהקפהשל כל המשרד.
בלנקו 78
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker