דניאל בלנקו

הם היו ערים איתנו מאוחר מגיל מאוד צעיר, ולא הפריע לנו. לא היה לנו את הקטע של 'אוף מתי הם ילכו לישון כבר'. להיפך, היה לנו כיף שהם איתנו עד מאוחר". י בגנים. "מכוניות עניינו את איתי ַ לפחות תחביב אחד עבר לאית מהרגע שנולד. דני, איתי ותמר ישבו על המדרגות מול הכביש י היה אומר איזו מכונית עוברת. המילה ַ והיו סופרים מכוניות ואית (משאית). מגיל אפס הוא היה truck הראשונה של איתי הייתה מגלגל גלגלים במכוניות". היחסים הקרובים בין דני לילדים זרמו ללא מילים. "לא היו שיחות נפש. לא היו. דני לא היה מדבר כמעט בכלל, והם לא היו דורשים. הייתי באה בערב ובחמש דקות בארוחת ערב הייתי מוציאה מהם יותר מידע מאשר דני היה מוציא בשבוע שלם. בכלל, אנחנו לא בית

מאוד ורבלי. לא עושים פה שיחות נפש". דני היה מהאבות המולטי-טאסקים האלה. מרגע שהחל שוב לעבוד מהבית, בעבודה , הילדים השתלבו בתוך העבודה ללא היסוס. הוא עם Solutions 24/7- החדשה ב המחשב, והילדים עליו. כיצד השפיע הילדות האיומה על האבהות המופלאה? דני לא טרח אף פעם לחקור את התהייה הזאת לעומק. אפילו עם אודי הפסיכולוג הוא רק רפרף על הנקודה המרתקת בקלילות ובחוסר מחויבות. "אני לא יודע אם זה שינה או לא, אבל אני אבא מאוד מודע... אני גם הייתי מאוד אבא... הילדים גדלו איתי לגמרי. אני לקחתי אותם לגן, החזרתי אותם, הכנתי צהריים, רופאים..." אודי: "שזה לגמרי הפוך מאיך שאתה גדלת, מההורים שלך". דניאל: "טוב, לי אף אחד לא עשה את זה...". אודי: "אתה חושב שזה השפיע..." דניאל: ״על ההחלטות? זה בטוח משפיע. הבחירות... כשחזרנו לארץ אז היה מאוד מאוד ברור שיהיה לה הרבה נסיעות לחו"ל והיה מאוד ברור שכדאי שאני אהיה יותר זמין לילדים. וזה היה בשמחה. ממש כאילו בכיף אדיר". רוני אומרת שאמנם דני לא למד מעולם מה לעשות עם ילדים, אבל הוא בוודאי למד היטב מה לא לעשות. "אצל דני הילדים היו מרכז חייו מהשנייה הראשונה. לי היו שאיפות קרייריסטיות – הוא לא היה זקוק לדברים האלה. 'הגשמה עצמית' מבחינתו הייתה להיות עם הילדים. אצלי קורה ש'נמאס'. שאני חוזרת הביתה מורעבת, עייפה ואין ארוחת ערב ואני קצת 'שונאת' את כולם. לדני לא קורה. הוא תמיד אהב. תמיד היה במצב של אהבה מוחלטת אליהם וגם אלי. תמיד דאג לנו יותר מאשר לעצמו. היינו יכולים ללכת לאירוע של גדולים. מבחינתי הילדים בצד עושים את שלהם,

בלנקו 94