דניאל בלנקו

הצלע החמישית המציאות החדשה – שני ילדים, אבא ואמא עובדים, משפחה "נורמטיבית" בכל מובן (כל האלמנטים שהיו חסרים לדני בעברו) – הכתיבה גם צרכים מסוימים. מעבר לדירה נוחה יותר כבר אמרנו, שני רכבים מספיק גדולים בשביל הכיסאות הבלתי- נסבלים-להתקנה מאחור (כמובן שדני הרכיב אותם), וגם המשימה הקשה מכולם: למצוא מישהי או מישהו שיחלוק את מרבית שעות-האור עם השניים, כשאבא ואמא בעבודה. אנה, האחות הגדולה של דני, ושותפתו לחוויות הילדות הבלתי-נתפסות, התגוררה באותה תקופה בקיבוץ אפיק ברמת הגולן, והגיעה לבקר. באופן טבעי השתלבה גם בסדרת הראיונות עם מטפלות-פוטנציאליות. לא קשה להניח שכמעט שום מטפלת לא באמת נראתה לרוני "עד הסוף" מתאימה. וממילא אף אחד אף פעם לא מספיק טוב בשביל לטפל בילדים שלנו. "אני זוכרת שכשביקרתי שם, לא רציתי לחזור לישראל", משחזרת אנה. "ואיכשהו בלב קיוויתי, קיוויתי שמשהו יסתדר לי ואוכל להישאר. ותוך כדי ביקור בבוסטון נסעתי לבקר חברים בקליפורניה, והתלבטתי מה לעשות הלאה. ואז רוני הציעה את הרעיון ואמרה: 'בואי ננסה שתהיי המטפלת שלנו'. וכך היה. במשך שנתיים הייתי מטפלת פול-טיים, משמונה עד ארבע, שני עד שישי. שכרתי חדר בדירה בקיימברידג' והגעתי לרוני ולדני כל בוקר נלהבת".

י ל ד י ם ו מ ש פ ח ה

97

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker