מעבדת השיניים - גיליון 59 - ספטמבר 2019

מאמרים מקצועיים

הסיכון לכישלון השתלים. , ניסה Kapur K. et al מחקרם של לבדוק את היעילות של שיקום באמצעות תותבת תחתונה נסמכת שתלים לעומת תותבת תחתונה קונבנציונאלית בחולים חולים 89 סוכרתיים. במחקר נבדקו סוכרתיים מחוסרי שיניים שקיבלו מהם קיבלו תותבות 37 . תותבות חדשות מהם שוקמו ע"י 52- קונבנציונאליות ו תותבות נסמכות שתלים, כאשר המעקב חודשים. 24 היה למשך ,89- חולים מתוך ה 50 חשוב לציין, כי A1C טופלו באינסולין ורמות ההמוגלובין אחוז בממוצע, בעוד שהיתר 9.8 עמדו על לא טופלו באינסולין ורמות ההמוגלובין אחוז 8.5 שלהם היו נמוכות יותר ועמדו על בממוצע. תוצאות המחקר מעניינות, שכן למרות שמדובר בחולים סוכרתיים שאינם מאוזנים בצורה טובה, לא אירעו כישלונות של השתלים עצמם. כישלון או הצלחה של הטיפול נבחנו על פי מידת שביעות הרצון של המטופלים מהתותבות או מרמת מוכנותם להשתמש אחוז מהמטופלים ששוקמו על ידי 57 . בהן תותבות קונבנציונאליות, הביעו שביעות אחוז ששוקמו 72 רצון מהשיקום לעומת ע"י תותבות נסמכות שתלים. Kwon P. T. et al מחקר אחר של אשר נעשה הפעם במודל חיות, ניסה לבדוק את מידת ההצלחה של הקלטות חולדות 32 . שתלים בחולדות סוכרתיות

ממצאים דומים עלו גם כאשר נתנה אנטיביוטיקה פרה-אופרטיבית טרם ההשתלה. בקבוצת החולים שאינם סוכרתיים עלה שיעור הצלחת ההשתלה אחוז, בעוד שבקבוצת החולים 4.5- ב אחוז. 10.5- הסוכרתיים הוא עלה ב מחקר פרוספקטיבי אחר, שבוצע ע"י , ניסה להעריך את Olson J .W. et al. שתלים שמוקמו 187 רמת ההצלחה של חולים סוכרתיים 89- באזור הסימפיזיס ב . לאחר ארבעה חודשים, עברו 2 מסוג שתלים אלה חשיפה ושיקום על ידי תותבת-על באמצעות בר. תוצאות המחקר חודשים, רק 60 הראו כי לאחר מעקב של אחוז מהם נכשלו. 9 , מהשתלים, דהיינו 16 כחלק מהניסוי נבדקו בחולים אלה קריטריונים שונים במטרה לנסות ולקבוע גורמים העשויים לנבא את כישלון או הצלחת השתלים בחולים הללו. הקריטריונים שנבדקו היו: רמת הסוכר בעת A1C בדם בצום, ערכי המוגלובין ההשתלה ובעת החשיפה, גיל המטופלים, משך הסוכרת, סוג הטיפול התרופתי שקיבלו בעת ההשתלה, היסטוריה של עישון ואורך השתלים שהושתלו. המחקר מצא, כי הגורמים היחידים שנמצאו כמנבאים סטטיסטית את מידת ההצלחה של השתלים היו משך הסוכרת ואורך השתלים. ככל שמשך המחלה היה ארוך יותר וכאשר הוחדרו שתלים הקצרים מ"מ, כך עלה 13- מ"מ או ארוכים מ 10- מ

קבוצות טיפול ולכולן הוחדרו 8- חולקו ל שתלים לעצם הירך, תוך מתן אפשרות ימים, 28 לאוסטאואינטגרציה במשך טרם השריית המחלה הסוכרתית. מחצית מהחולדות הובאו לידי איזון סוכרתי טוב על ידי הזרקות חוזרות של אינסולין, בעוד שהמחצית האחרת לא טופלה כלל וסבלה מסוכרת קשה ולא מאוזנת. בכל חודש מארבעת החודשים הראשונים בוצעו חתכים היסטולוגיים של אתרי ההשתלה, על מנת לאמוד את מידת ההיקלטות של השתלים בעצם. התוצאות הראו כי רמת המגע שבין השתל לעצם, כפי שנמצאה בחתכים ההיסטולוגיים, הייתה גבוהה יותר בחולדות שטופלו על ידי אינסולין ושהיו מאוזנות סוכרתית בכל אחת מהתקופות לעומת אלו שלא אוזנו. בנוסף נמצא, כי בחולדות הסוכרתיות הלא מאוזנות רמת המגע שבין השתל לעצם פחתה לאורך זמן. דיון בבואנו להעריך את מידת התאמתו של החולה הסוכרתי לשיקום על גבי שתלים, על רופא השיניים לאמוד את חומרת המחלה ואת סיבוכיה האפשריים ולמול אלו לבחון את המרכיבים השיקומיים השונים. שקלול הגורמים המערכתיים עם אלו השיקומיים יסייע בהחלטה האם לבצע שיקום באמצעות שתלים ובאיזה

אופן.

n

www.dentech.org

19

59 מעבדת השיניים

2019 ספטמבר l