סיפור חיי - סיפורה של קלרה אברבנל

אני זוכרת שתמיד רציתי שתהיה לי בובה. פעם ראיתי בובה במזוודה בחלון ראווה, ונורא רציתי אותה. בבית הייתה בובה אחת עם ראש מפורצלן. היא הייתה מוצבת על הארון ולא יכולתי לשחק איתה פן תישבר. כשחליתי באבעבועות הבטיחו לי מתנה אם אתאפק ולא אגרד. אני מיד חשבתי על בובה, אך לאכזבתי, הביאו לי מתנה סתם תיק קטן אדום בלי בובה, כי הבובה שרציתי הייתה יקרה מדי. כשאמיר היה בכיתות היסוד היה מגיע מדי פעם לביקור אבא של אלכס מהקבוצה של אמיר. הוא היה משרת כשף באוניה, בהזדמנויות האלה ניסים היה מזמין אותו לישון אצלנו. אחרי שישן אצלנו מספר פעמים סיפר שהוא נוסע לאיטליה. ביקשתי שיביא לי בובה בשביל דינה. הרגשתי שזה יהיה פיצוי על הזיכרונותשלי מהבובה עם המזוודה. הוא הביא לנו בובה מאוד יפה, אבל היא לא הייתה בובת משחק. נסעתי עם הבובה לחיפה, עברתי מחנות צעצועים אחת לשניה, במטרה להחליף אותה בבובת משחק. הצלחתי להחליף אותה בבובה גדולה, שאפשר היה לתת לה לשתות והיא "ידעה" לעשות פיפי. הבובה לא זכתה לאהדה גדולה מצד דינה, אבל אני באתי על סיפוקי. הבובה נמצאת אצלי עד היום. דינר, והידיעה 3 קיבלתי כמתנה שני "פרסים" גדולים בצורת מלאכים. ידעתי שכל מלאך כזה עלה 6 כשהייתי בת דינר גרמה לי להעריך מאוד את המתנה הזו, כי זה נחשב בעיני להרבה כסף. 6 שהוציאו עלי

1940 , קלרי

1934 , קלרי ואווי אחותה