סיפור חיי - סיפורה של בלה שיף

הגרוש לטרנסניסטריה אוקטובר 1941

15 , באוקטובר , הגיעה ההודעה .

תב בהיותי

" תיפוף. על כל תושבי הקהילה לארוז מה שאפשר, ולהיות בתחנת הרכבת הקרובה , 3-4 מ "ק

נשמע

מחוץ לעיר, עד השעה חמש וחצי. "

ל" קחנו הכל בשקים(שקי סוכר). אחותי הכינה כתפיות ותפרה תרמילים מהשקים. תרמיל לכל אחד. לקחנו גם מזוודה אחת. בכי. הלכתי עם נעליים ישנות. זה היה בין ראש השנה לכיפור. כולם עלו . לרכבת אלפי יהודים שגורשו מבתיהם . משפחות מבוגרים ותינוקות. הועלינו על רכבת משא בקר צפופים בקרונות לא ידענו לאן. הורידו אותנו בתחנת אטאקי. כשקפצנו מהקרונות ,צעיר אחד מהמקומיים בא לעזור לי. התמונות עוברות לי בראש כאילו היום.

בלילה היה קר נורא. כולם יחד באולם. שמענו את רעש מי נהר הדנייסטר.

למחרת העבירו אותנו את הגשר למוגילב (מוהילב בבלארוס)

שם היו הגרמנים והרומנים .