סיפור חיי - סיפורו של אורי שלו

התחלתי ללמד בבית ספר חדש ונעימה גם חזרה ללמד בכתות היסוד שעדיין היו , אבל אחר כך התחסלו גם הם . היום ילדי שער העמקים ל ומדים ב . אושא הגדולים היום לומדים . יגורב

הילדים הסתגלו לגמרי בחזרה . הם זוכרים לטובה את קנדה . במונטריאול יש אווירה אי רופאית שאולי איננה כ יתר ערי קנדה . ֶ היה כיוון של ס ֶ פּ ַ ר טיזם המפריד בין אוכלוסיות שבקוויבק קיבל תאוצה כי שם היו צרפתים ואנגלים , קתולים ופרוטסטנטים וגם היה שוני כלכלי בין שתי הקבוצות , ומהסיבה הזו הספרטיזם גבר .

זה השפיע מאד על היהודים . בקוויבק מפלגה שהספרטיזם היה הסיסמא שלה . אנחנו הגענו לקוויבק שנה אחרי שדה גול קרא מעל מרפסת בעיר : ״תחי קוויבק החופשית״ . הספרטיזם התגבר , ויהודים טענו שרצו לעלות לארץ , עזבו את מקום מושבם בקוויבק אבל הגיעו בסופו של דבר עד טורונטו ... היהודים דוברי האנגלית הרגישו שאין להם מקום בתוך דוברי הצרפתית . וככה מבחינת התנועה הקן במונטריאו ל נסגר ובטורונטו נפתח וקיים עד היום .

הייתה

לימודים גבוהים ופעילות בתנועה

אחרי שלימדנו כשנתיים שלוש , ובמשך תקופה גם למדנו , אני ונעימה , במסגרת השכלה גבוהה . התחלנו בתואר ראשון והמשכנו לשני .

שאיפתנו ללימודים הייתה תמיד ... בחברת הנוער בתקופת הגרעין , נעימה ואני עשינו הכנות , לבגרות לפני הגיוס לפלמ״ח . זה לא התקבל טוב , הקיבוץ לא אהב את הרעיון . עשו תמיד חישוב אם החניך שומר על הכללים כולם ואם כן - מקבל את ״סמל הבוגרים״ . ומאתנו מנעו את קבלת הסמל כי רצינו ללמוד ב . אותה תקופה עברנו לפלמ ח ו " ממילא היו לנו דברים אחרים בראש . אבל כשחזרנו מקנדה והתחלנו ללמד , האווירה בארץ השתנתה . הזכרתי כי עוד לפני הנסיעה סיימנו לימודים בסמינר , כל אחד במקום אחר : נעימה באורנים ואני בסמינר הקיבוצים בתל אביב , וכעת פנינו לקיבוץ כדי ללמוד תואר ראשון . נעימה למדה ב״אוהל , שרה״ שנקרא היום ״מכללת יזרעאל״ . אחר כך עברה לחיפה ואני מראש התחלתי באוניברסיטת חיפה . אני למדתי חינוך וסוציולוגיה . אני בחרתי חינוך יהודי יותר , היו לי ציונים טובים ומאד נהניתי . כעבור שלוש שנים סיימנו שנינו את תואר ה .א.ב -

ואז אמרנו בוא נעשה תואר שני , זה ה יה בשנות השבעים והדבר לא היה מקובל . התחילה בעיה של מימון הלימודים .