סיפור חיי - סיפורו של יוסף, יוסי, יוסקה לוי
בגרות
בשנת 1956 , אחרי כשש שנים בחוות הנוער הציוני בקטמון, בגיל 16 , הצטרף יוסקה לגרעין אשר היה מיועד לקיבוץ "אושה ", אך הקיבוץ, לאחר תקופה קצרה, החליט שאנשי הגרעין אינם משתלבים היטב באושה והוחלט לפזר את הגרעין. יוסקה חזר למשפחה בתל - "חייתי עם אמא ואבי החורג במשך כשנתיים שבהם היו מתחים ביני לבין אבי החורג. עבדתי בחרטות ומסגרות ואת המשכורת נתתי לבית" "בשנת 1958 קי בלתי צוו גיוס, אך לא גוייסתי עקב מחלת הפוליו שחליתי ב ילדותי והוכרתי -כ בלתי כשיר תמידי. = ב כ ת עלתה ההחלטה לחזור לקיבוץ אושה בגפי. הגעתי לקיבוץ בשעת מנוחת הצהרים כשהחברים, רובם, נחים בחדרם. פגשתי מישהו ואמרתי – "אני רוצה להתקבל לקיבוץ, למי אני פונה?" הפנו אותי לאדם מסויים (דב צירלין) ונאמר לי – "אתה לא צריך לעשות שום דבר, רק תביא סדינים". וכך, כעבור כשבוע כבר הייתי בקיבוץ ושם החלה תקופה מאוד מאושרת שלי". שנת ב 1962 – כעבור ארבע שנים מאז חזרתי לאושה ומכיוון שהייתי בקי א בשש שפות, כולל פורטוגזית שלמדתי בירושלים, נשלחתי לשליחות בת שלוש שנים בסאן פאולו, ברזיל מטעם "הנוער הציוני".
אביב.
אז
17
Made with FlippingBook - Online catalogs