סיפור חיי - סיפורו של דודו דג
18
לא החמצתי. רינה הופיעה אצל דודתי במצוות אימה להזמינה למשחק קלפים ומאז - שיחק לי קלף. מבטי ננעץ בה מכף רגל עד ראש – ושם הוא נשאר עד היום. מערך פגישות וערימות של מכתבים הביאו לאיחודנו בסוף אותה שנה, ביום הכי חם שבה , ובבית קפה הכי מחניק בשיינקין ועוד עם חליפה לגופי וכובע אדיר ממדים. אחרי מספר ימי משתה בנתניה, הבאתי את רינה לחדר בביתנו בכפר, כאשר כל הידע הקולינרי שלה הסתכם בהרתחת מים. רינה פרצה לתודעת בני הכפר בנשף פורים. הבחורים עדיין פעורי פה, והבנות משיחות עד היום על הסטייל התל - אביבי וניחוחות העיר הגדולה שהביאה עימה. בהתרפ קותי היתה שרה לי "רינה, אני אוהב את שתי עינייך"... ובאנגלית את "פליי איט אגיין ג'וני גיטר" וגם מקליטה לטייפ את השירים שאהבה מהרדיו. אך בל נקדים את המאוחר. רינה גדלה בבית ספוג רוח חלוצית וחינוך לעבודה ויצאה למחנות עבודה בבארי ויגור. ואולי, מסלול זה ושורשיו הובילוה לבסוף אלי למושב. בנעוריה, הרבתה לעסוק בספורט, ואף זכתה באליפות תל - אביב בזריקת כדור הוקי. כמו"כ, התעמלה, שחתה, למדה בלט והצטיינה ברקודים. למעשה, מעולם לא היתה עייפה מכדי לרקוד. בעוד אני הצטיינתי בעיקר בריקודי ספסל ובחוסר קצב משווע ברגלי, הפגינה רינה עליונות עלי בתחום זה – וזאת למרות קורס אינטנסיבי לרקודים בקריות. על מנת לסייע לכלכלת הוריה וביתה, קטעה בנעוריה את רצף הלימודים הסדירים ויצא לעבוד במש רד הדואר, שם המשיכה לע בוד גם לאחר שירותה ה צבאי בחיל האויר, בו ה בפ עסק ענוח כתבי סתר.
ה
רינה ודודו בירח דבש
Made with FlippingBook - Online catalogs