סיפור חיי - סיפורו של דודו דג

20

רינה בהכנות לחג שבועות בכפר חסידים

אראלה יונאי, לקחה א ותה לפתיחת מחלקת ה רווחה במועצה, בה עבדה אח"כ מספר שנים. פעילותה הציבורית הענפה הביאה אותה לחברות במזכירות נעמ"ת . היא ערכה את העיתון "זיק - נע" של הרווחה, ובכפר חברת מערכת בכתב העת "הדים לכפר - חסידים" כמו כן השתתפה בשירה במקהלה, בהצגות, ומזה מספר שנים מתנדבת במועדון "דורות" כמדריכה למלאכת יד, ובקופת - חולים ככוח עזר מסייע. בשנת 1976 , לאחר הסתה של חבר נו איציק ארנסט, ערכנו טיול ראשון לחו"ל – ארה"ב, מכסיקו, לונדון ופריז. טיול שני ארוך ערכנו למזרח הרחוק ( יפן, טייואן, הונג קונג, פיליפינים, תאילנד, הודו,נפאל) שלישי לדרום אמריקה (פרו, בוליביה, ארגנטינה, פטגוניה וברזיל כולל הקרנבל). בין לבין ערכנו גם גיחות לט ורקיה מצריים, קפריסין, רודוס, ירדן ואירופה (יוון, איטליה, שוויץ, רומניה, הונגריה, יגוסלביה, אוסטריה, סלובקיה, צרפת - פרובנס דנמרק, נורבגיה, שבדיה, פי ד, לננ - רוסיה סנט פטרסבורג) ועוד. הבית תפקד מאז כ"תחנה מרכזית" וכל ילד ונכד מוצא בו את מבוקשו, אם זה מזון, מחסה ללילה, ביגוד ועוד. כך משמשת רינה כאבן שואבת ומרכזית לכל קרוביה וידידיה וא ף יצרה לה חוג חברים נרחב ונאמן. זהו לא סתם חוזה בין גבר לאשה, זאת מערכת מופלאה של יחסים: מבטים, מגעים ודיבורים. מתחילת דרכנו כשראינו טבע דומם או בע"ח, או הולכי על שתיים, התרשמותנו היתה מקבילה והביטוי שמצאנו לדברים היה דומה. כך גם בתמונות בצבעים, בהצגות, בספרים ואפילו בבגדים – קלטנו זה את זו. רינה אף אימצה את גירסתי שכאשר פוסחים על שני סעיפים עדיף לקנות את שניהם. לכאורה הייתי עסוק ללא הרף מחוץ לבית, אך למעשה, צפיתי וחשתי את כל מאוויי ה, סייעתי בגידול הילדים – בעיקר בלילות הייתי מביא אותם אליה להנקה ומחזירם למיטתם. סעדתי אותה בימי חוליה ובשמירת הריונה . תמכתי בהבאת הוריה לכפר ובשיכונם בביתנו וסעידתם עד ליומם האחרון.

חברתה,