סיפור חיי - סיפורו של דודו דג

21

אתוודה בפומבי – לא כרעתי ברך מספיק, לא הבאתי פרחים מספיק, ולא זכרתי ימי הולדת ושאר תאריכים חגיגיים, אך עולמי סובב סביבך, ורגשותיי נתונים לך ואני מבטא זאת עפ"י דרכי ומפלל להמשך. חשבתי שאין לפסוח על אירוע זה שכולו הערכה והצדעה לרינה, שמלווה אותי מעשרים – שנותיה זה יובל שנים, ולאפשר לילדינו, נכדינו וחברינו להכירך יותר ולהנות מאהב תך, ובתקווה – להחזיר לך באותה מטבע בשנים הבאות.

דודו ורינה בפורים

פעילות ציבורית זכור לי שבגיל 8 נשלחתי מהבטחון לחלק פתקים לאנשים שאמורים היו לשמור בעמדות הכפר. הפצתי גם את אלוני ההגנה "אשנב על החומה" ו"מערכות". בצבא קיבלתי על עצמי לסקור את אירועי השבוע בארץ ובעולם, בסוף כל שבוע. אחרי הצבא הייתי חבר בועד האגודה ובנקודות מסויימות הייתי די דומיננטי. היו לי קשרים טובים עם מנהל החשבונות, נחמן לרנר, שערך את ה מאזנים של המועצה הדתית, העמותה רחב"של ה קדישא " ורק לי הוא איפשר לעיין ולבדוק אותם. פעילותי העיקרית היתה בשנות ה -70 , כשהגזבר ישראל אורנשטיין קיבל התקף לב ואני לא הייתי מעוניין שיפטרו אותו ומילאתי את מקומו, למרות שלא היה לי כל ידע במה שגזבר עושה (אפילו המחאה לא ידעתי לכתוב). ר' נחמן הינחה ועזר לי להבין למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר. היו לי הרבה נסיעות לתל - אביב לסידורים של הכפר במוסדות שונים. בתחילה הייתי תמים ונסעתי מבלי להתכונן אולם מהר מאד למדתי שצריך לבוא עם אישורים מהאגודה שמינו אותי לתפקיד וכן אישור מברית פיקוח ולהביא אתי את חותמת הכפר. היה לי מכ ר, אהרון טורטון שהסביר לי בפרוטורוט מה