סיפור חיי - סיפורו של דודו דג

22

לדעת ואני כנראה קלטתי מהר ומאז באתי למוסדות עם גישה שנותנת להם

לי חשוב ש

אני יודע מה אני רוצה...

להבין שהם עוזרים לי ובשורה התחתונה ש –

מראשית הקמתו חבר באפ"ק שהמשכו בנק לאומי. אני באתי לבנק וראיתי

ה הכפר הי

שהם מזכים - אותי ב 3 ימי ערך. אמרתי להם שזה לא מקובל עלי ועברתי ל"בנק לחקלאות", קיבלתי מהם אשראי לעו"ש של חצי מיליון שקל, שאותם העברתי למושבי צפון, בו היינו הפער בריביות שהכפר קיבל על הסכום הזה עמד בערך על 6% . היתה טכניקה להציג את המחזור בבנק לחקלאות ואני לא הס תפקתי בזה, רציתי שסניף בנק "המזרחי" ( שהיה בבניין המזכירות שלנו) ישמש עבורנו כבנק חקלאות. הסדרתי זאת בין המנהלים וכך היה. כשהגזבר השתקם כעבור שנה, הוא חזר לתפקידו ומה שהיה בנק החקלאות שימש לו עתה הבנק שמתחת לקומת המזכירות, ונחסכו ממנו הנסיעות השבועיות לתל - ביב. א עוד פעולות שהייתי אחראי להם: - פעלתי רבות בארגון תנועת המושבים ובארגון הפועל המזרחי ועוד מוסדות ששימשו את הכפר כמו "ניר שיתופית" ו"יניב". - פעלתי לטובת החברים כשראיתי שאין להם קופות גמל, הזמנתי נציג מבנק לאומי שעבר מבית לבית ודאג להם לקופות גמל ב"עוצמה", וזה הוכר להם במס הכנסה. - בנושא הביטוח, שילמנו הרבה מאד כסף ל"קופה ההדדית של החקלאים", ואני לא ראיתי עצמי מחוייב לחברת ביטוח שגובה סכומים גבוהים כאלה, עברתי לחברות אחרות בעלויות נמוכות יותר. את העובדים הכנסתי לארגון "עוצם" שליד תנועת המושבים, שהב טיח להם תנאים ופנסיה מתאימה. - - בשנת 70 , ישראל אורנשטיין הגזבר התחיל בקבלת מימון למאגרי - מים. אני ביצעתי את השגת הכסף וחיים ספקטור ביצע בפועל את הקמת המאגרים. כשהבנתי שאני יכול לחזור אופן מלא לעבוד במשקי, עשיתי זאת, וידעתי שהגזברות עם הגיבוי שלי מתנהלת כשורה . - דחפתי חלק מהחקלאים, שהיה קשה להם להחזיק רפת חולבות, לגדל עגלות ומבכירות לסוכנות היהודית. עשיתי מאמצים, בעיקר בוועדת הכספים לשקם משקים שכשלו. כאן

חברים.