בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית ב' תשפ"ב

לחיות בסילוואן מי שעוד לא יודע, אני גרה בכפר התימנים/כפר השילוח או בשם המוכר יותר סילוואן. נתחיל קצת מההיסטוריה של המקום, כאשר התמנים עלו לארץ בתרמ”ב (אעלה בתמר) הם באו להתגורר בירושלים אך לא נתנו להם להתגורר בעיר עצמה (בין החומות) והם הקימו את כפר התימנים על הר הזיתים. אחרי הפרעות שהערבים עשו הבריטים החליטו לסלק את היהודים ) בתי התמנים עדיין קיימים וניתן 1938 מהמקום (בשנת שנה נכנסה 18 לזהות את בית הכנסת בזכות הכיפות בגגו. לפני עמותת עטרת כהנים לבית הדבש (בית הכנסת של התימנים) ולאט לאט רכשו עוד דירות וגאלו עוד בתים. לפני שנה נכנסו לשני מתחמים חדשים (נריה ויוסף) והשנה ב”ה זכינו לגאול עוד מתחמים (אסתר והרב אלישע) ובעז”ה בקיץ יכנסו אליהם עוד 2 משפחות. 40 משפחות. היום מונה הכפר כ 6 לא תמיד קל לגור כאן, כל יציאה מהבית מחייבת תיאום עם המאבטחים, כלומר אם אני רוצה ללכת לקניות (אין מכולת דקות לפני למוקד 20 בכפר) אני צריכה להתקשר לפחות להזמין ליווי. ולפעמים צריך לחכות שעה עד שיש ליווי ואפשר לצאת מהבית- כי בדיוק היה ליווי, והנהג יוצא להפסקה או כל מיני סיבות אחרות.

כפר התימנים בעבר הכיפות זה 3 (הבית עם בית הכנסת)

הבניין באמצע זה בית יהונתן (הבניין שלי)

למה צריך ליווי? כי זו שכונה שבעיקר ערבים גרים בה. יש זיקוקים כל השנה, והרבה פעמים הם יורים אותם לכיוון הבתים שלנו וזה לא ממש נעים. בנוסף

בשעות שהם יוצאים לבית הספר או חוזרים ממנו וכן בשעות הערב - הם מיידים אבנים ובקבוקי תבערה. בד”כ זה לא מסכן אותנו בגלל המיגון של הבתים והרכב, אבל כל פעם שיורים זיקוקים/ בקבוקי תבערה/ אבנים מפסיקים את הליווי ואז אי אפשר לצאת מהבית ולהיכנס אליו. זה נשמע ממש קשוח אבל מתרגלים לזה, וכשאתה גר כאן אתה מרגיש את השליחות בעצם המגורים שלך, אתה מרגיש חלק מהלוחמים שכבשו את ירושלים. בנוסף צמחה כאן קהילה מדהימה שפשוט כיף לחיות בה! 8’ רחל שטרן, מחנכת י

הרכב של הליווי אחרי שהמאבטחים יצרו דגל מהצבע שזרקו עליו בדרך.

דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 43