בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית א' תשפ"ה

פגשתי את אור לראשונה בכיתה י’ בשיעורי ערבית - חיוך ענק, מזג טוב ואהבת הלימוד והשפה. היה ברור לי שאור יבחר להמשיך את לימודי הערבית גם הלאה. ואכן אור היה החייכן בחבורה, השחקן ומספר הבדיחות של משפחת מגמת ערבית. אמנם בכיתה יא החל בתהליך של חזרה בתשובה אבל החיוך לא ירד ממנו. במהלך כיתה יב הוא הבהיר שפניו ללימודים בישיבה, ומה רבה היתה הפתעתי כשקיבלתי ממנו באותו קיץ של סוף יב את תמונתו כחייל בחטיבת “כפיר” ועל פניו נסוך אותו חיוך ענק. במהלך האימונים התכתבנו רבות ולפני כשנה, כשהחטיבה שהתה ביו”ש ובלבנון ביקש אור התרעננות בשפה הערבית כדי שיידע כיצד לדבר עם הפלסטינים. העברנו בינינו הקלטות שכמובן הצחוק שלט בהן, זכרונות נוסטלגיים מהלימודים בביה”ס וכד’. כששכבת י”ב היתה בטיול השנתי, קיבלתי מרונית בן עמוס 11.11.24- בבוקר ה סרטון של אור וכל כך שמחתי שזיהיתי אותו מתחת לקסדה. הסרטון הזה הופיע גם בחדשות בטלויזיה על אימוני החטיבה. אך כמה שעות אחר כך, התבשרנו בבשורה המרה מכל - אור נהרג בזמן פעילות בג’באליה. כל תלמידי המגמה, משפחת המגמה, הגיעו להלוויה בהר הרצל כדי להפרד מאור ומהחיוך שיחסר לנו כל כך. יהי זכרו ברוך. תמר ניצן - המורה לערבית

אור ואני מהיסודי גדלים ביחד, באותו בית ספר ובאותו רחוב. היינו הולכים לבית ספר תמיד ביחד, ביסודי בחטיבה ובתיכון. אור היה ילד מקסים חייכן נורא תמיד צחק ועשה אווירה כייפים בבית ספר ובקרבת

הסובבים אותו. לכל מקום שהיה נכנס היה מכניס איתו אור ואווירה נעימה. אור אהב לאכול ובו זמנית היה בכושר שיא שלא ראיתי דברים כאלה. הוא היה הבן אדם הכי מצחיק שהכרתי בחיי והכי מצחיק שאכיר, הבן אדם הכי אוהב ונאהב בכל מקום שהוא מגיע אליו. הוא היה בן אדם משכיל נורא וחכם רצח. וברור שהוא ממש אהב כדורגל. אורצ’וק שלי מתגעגעת המון ואוהבת אותך לנצח מלאך שומר שלי. פולינה רונדרביץ’ חברתו הטובה של אור כ”ץ הי’’ד

דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 18