בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית א' תשפ"ה
כבר מכיתה א כשאני ואור נפגשנו היה לו את הפרצוף המחייך שליווה אותו לאורך כל הדרך. גדלנו ביחד כמו אחים והיינו אחד בשביל השני לאורך כל הדרך. החברות שלנו הפכה להיות משפחה שהיינו רבים כמו אחים לפעמים. לא מעכל עדיין שלא אראה את החבר שגדלתי איתו וחוויתי איתו ילדות, חיי נעורים ובגרות. תודה שלקחת חלק בחיים שלי, אלון אשכנזי.
ביום השני לטיול השנתי של שכבה י״ב לאילת, התרגשתי מסרטון של אור לוחם בעזה, אותו שיתף איתי אביו ירון שאיבטח את הטיול. בסופו
של אותו יום - התבשרנו בבשורה המרה על נפילתו של אור ז״ל. אין מילים לתאר את התדהמה, העצב והקושי לתפוס ולהאמין שהדבר הנורא מכל קרה. פניו החכמות והמחויכות תמיד של אור עמדו לנגד עיניי באותם הרגעים ובימים והשבועות הבאים. איך יתכן שהנער הערכי הזה שמאיר פניו לכולם ומעלה חיוך על פני כל איננו? הלב סירב ועדיין מסרב להאמין.
את אור ומשפחת כץ היקרה הכרנו כל המשפחה מילדות, משום שאור למד עם בתי ליאור מכיתה א׳ דרך החטיבה ועד התיכון. יחד עם הורים נוספים עברנו ערבי ל״ג בעומר לא מעטים בהם ליווינו את הילדים, ימי הולדת, התכנסויות בבית הספר, הופעות ומסיבות פורים, בהן תמיד אור כיכב. כשהחברים הגיעו לתיכון לימדתי את אור חינוך פיננסי, וראיתי בנער המתבגר את אותו הילד שהכרתי - מכבד, סקרן, חכם, מצחיק וכרגיל תמיד מפיץ אור. ירון, איריס, שירן, מתן ושקד היקרים, הצער העמוק והאובדן הבלתי נתפס, מלווה גם אותנו, אותי באופן אישי, את בני משפחתי ואת כל קהילת בית הספר. מחבקת אתכם ומבטיחה שנעשה הכל על מנת להנציח את השמחה, הנתינה והאור שאיפיינו את אור האהוב והוא ימשיך להתקיים בלבנו לנצח. יהי זכרו ברוך. רונית בן עמוס.
דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 17
Made with FlippingBook Ebook Creator