בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית א' תשפ"ו
אירמי שלי היה החבר הכי טוב שלי, איש הסודות שלי והעצות שלי, מקום הבריחה שלי. אין דבר כזה שקורה לי משהו בלי שאירמי יודע וקולט עלי כבר בעיניים שלו. הוא תמיד ידע איך לסדר את המצב ולתת לי את המילה הנכונה במקום הנכון. כשאיבדתי אותו - איבדתי את עצמי ולא ידעתי איך אני ממשיכה את החיים שלי בלי החבר הכי טוב שלי, הבן אדם שהיה הכי קרוב אליי ושהכי הבין אותי כבר לא כאן. אירמי חסר לי בכל מאית של שנייה ביום. אין דבר כזה שאני עושה משהו בלי לחשוב שאם הוא היה כאן מה הוא היה עושה. כל החלטה שלי זה מבחינתי מה הייתה ההחלטה שלו ואיך היה מייעץ לי. ואז רק לו. היה אכפתי ורגיש לסביבה שלו, אהב לצאת ולבלות עם חברים ולהנות מהחיים. ממש כמו המשפט הקבוע שלו ״יאללה נו שיהיה״ - זה המשפט שחרוט לי בלב שאירמי היה אומר לי תמיד ״עדן אהובתי, נו שיהיה״. תמיד תשאר הכי טוב שלי. לנצח אוהבת, עדן שלך.
אירמיאס היה בן אדם סתלבטן עם חוש הומור גבוה, אבל בכל הסתלבט היה לו את הלב הכי גדול שאני מכירה. לא משנה מה - היה חבר של כולם ועוזר לכולם וידע לשים את עצמו במקום האחרון ושם את כולם לפניו בשביל שלכולם יהיה טוב
דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 13
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online