תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

18

'מצב מלחמה' – בית יצחק 13 מושקא פיש בת

1933 המבורג, גרמניה תרצ"ג – רחל בת התשע שיחקה עם חברתה הטובה שרהלה בקלאס שבחצר ביתה. צמותיה הקלועות ושמלתה הפרחונית התנופפו ברוח הקלילה "עוד מעט היום הולדת שלך", אמרה שרהלה, "היי ולפני זה יש את היומולדת שלך, אל תהיי לי שכחנית פתאום" הזהירה רחל ושתיהן פרצו בצחוק מתגלגל.

-------------------- ובינתיים במקום אחר בעיר:

"הי יהודונצ'יק אסור לך לשבת פה, אתה לא רואה??" צעק הגרמני "אנא, עברתי דרך ארוכה, תן לי מעט לשבת" התחנן הקשיש "ממש לא! אתה תקום ועכשיו" התעקש הגרמני "אנחנו, בני הגזע העם המובחר! אתם צריכים לכבד אותנו", התגאה הגרמני בקול, אבל הקשיש כבר לא היה שם

– ליל הבדולח 8-9.11.1938 המבורג, גרמניה י"ז חשוון תרצ"ט "הצילווווו" צרחה רחל "אבא, אמא הצילו".

בין כל הצעקות, הזכוכיות השבורות והפורעים, הצליחה רחל להגיע לביתה של שרהלה, "שרהלה תפתחי לי זה אני, רחל" ביקשה רחל, "רחל? מה את עושה פה??" שאלה שרהלה בחשש, "הפורעים. הם היכו באבא ואמא שלי ואני הצלחתי בנס לברוח לפה", התנשפה רחל מהריצה ומעיניה ירדו דמעות קטנטנות ומלוחות, שרהלה חיבקה את רחל חזק, "הכול יהיה בסדר אני מבטיחה לך" אמרה שרהלה, "בינתיים תוכלי להיות אצלנו, נכון?" ופנתה להוריה בהסכמה "תודה שרהלה" אמרה רחל. למחרת בבוקר, כשנרגעו קצת הרוחות, חזרה רחל לביתה בחשש ומצאה בו רק הרס וחורבן. מאוחר יותר השכנה באה לבשר לה את הנורא מכל, שהוריה כבר אינם איתנו. רחל נפלה לזרועותיה של השכנה בקול בכי גדול. כעבור מספר ימים של מתח וחרדה, נשמעו שוב הנאצים ברחובות. נכנסו לבתים בפראות והורו "מהר יותר! קדימה! כולכם באים איתנו". "שרהלה, את יודעת לאן אנחנו הולכות??" שאלה רחל, "הלוואי וידעתי", "נקווה שנחזור הביתה", סיננה רחל, "נקווה שכן" אמרה שרהלה. לבסוף הם הגיעו לרחוב צר ומלא בניינים. שרהלה ורחל מצאו עצמם לאחר כמה רגעים בתוך דירה קטנה עם עוד כמה משפחות מרובות ילדים. הצפיפות היתה גדולה אך לפחות הן הודו על כך שהן עדיין ביחד עם הוריה של שרהלה. "רחל, ראית שחיים, ישראל ומאיר האבות של חנה, רינה ולאה נלקחו למחנות ההשמדה או בשמם של הנאצים ימ"ש מחנות העבודה?" "כן שמעתי...

2024 - יוני 13 תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - השנה ה-