תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

לחש הסכין

29

קמתי בקפיצה מהמיטה, הוצאתי את הבקבוק מהכיס בשמלה, וקראתי שוב את המכתב. ~ ♡ ~ למחרת בשבע בבוקר כשאחיי יצאו להתאמן )חוץ מלוגאן כי הוא מפונק ועצלן( התגנבתי אל החדר של אלוור ולקחתי חולצה מכופתרת, וסט בז',)אלוור למה לעזאזל אין לך בגדים נורמליים או כהים??( מכנסיים מחוייטים ומצאתי גם כובע קסקט. יאי, אני כבר מחכה לפרצוף שלו כשהוא יגלה. בדרך חזרה לחדרי החלטתי לעצור בחדר של אייג'ן, וטוב שכך, כי היו לו מכנסים גדולים עם כיסים, מגפיים גבריים וחולצה צמודה. המון דחפתי את הבגדים מאחורי הארון שלי ונעמדתי מול החלון. ראיתי את אלוור ואייג'ן במגרש האימונים שלהם, שלא היה רחוק ואף איש אחר בסביבה. פתחתי את החלון וקפצתי החוצה מקומה חמישית. סתם, אני צוחקת, לא באמת קפצתי, מתחת לחלון שלי גדל צמח מטפס ענק בן מאתיים שנה בערך שהוא מאוד חזק. ירדתי למטה נעזרת בענפיו, וכשני מטר מהאדמה קפצתי מטה. רצתי על המדשאה המטופחת שהרגע סודרה, העפתי את העלים היבשים שסודרו בערמה, תקשיבו, זה גם היה מאוד כיף וזה גם מאוד מעצבן את ההורים שלי . לבסוף הגעתי אל בוסתן שחור מאחורי מגרש האימונים, למזלי האחים שלי שוב שכחו לנעול את הדלת ונכנסתי בשקט. זה היה מחסן כלי הנשק של אבא שלי, האחים שלי הורשו להיכנס לשם ולהשתמש בחרבות רק לצורך האימונים שלהם. , היה אסור להיכנס לשם, אבל אני, אלרגית לחוקים. לי הזזתי את הדלת השחורה והכנסתי את העששית שהייתה בכניסה, האור הבריק בכתום על כל כלי הנשק. סנטימטר כששמעתי קול קר אומר "מה את חושבת 15 במהירות לקחתי סכינים באורך שאת עושה?" הסתובבתי במהירות עם הסכינים מאחורי הגב. מולי עמד לורד פייטרו, בשיער שחור ארוך חלק, עור לבן כמו דף והפרצוף שלו נראה כאילו הוא תמיד חושב 'מעניין, מעניין מאוד' ואז הורג מישהו, )ו- כן, הוא עושה את זה(. יאיי, זה אבא שלי. "כלום" אמרתי במהירות, לורד פייטרו הרים גבה, זה לא מה שהייתי צריכה להגיד. "אייג'ן הביא חרב לאימון שלו עם אלוור, ואלוור הביא בטעות שתי חרבות" המצאתי, "ואני בדיוק עברתי לידם אז הם ביקשו ממני להחזיר את אחת מהחרבות" סימנתי עם ראשי אל עבר אחת מהחרבות הדקיקות והמבריקות. עיניו הקרות של אבי סרקו אותי ואז הוא אמר, "הוא לא היה צריך לעשת זאת, עכשיו צאי מכאן". תחבתי את הסכינים בשרוולים העבים של השמלה ויצאתי בריצה, שמתי לב שמאחוריי אבי נועל את המחסן. ~ ♡ ~