תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

30

לחש הסכין

נכנסתי בחזרה לחדר שלי ונעמדתי מול המראה, ביד אחת מחזיקה את אחד הסכינים וביד השנייה את שערי הארוך, מבלי להסס חתכתי אותו הכי קצר שיכולתי. לאחר מכן התיישבתי על אדן החלון וניסיתי לפצח את המגילה והמפה, ובעיקר להבין איך אני יוצאת מהמקום הזה. ~ ♡ ~ איזה כיף לנסוע ברכבת בחמש בבוקר! הייתי נרגשת אך עייפה כי כל הלילה תכננתי איך אני בורחת, אבל לפחות גיליתי לאן! לאחר הרבה מחשבות וחישובים על הבקבוק שקיבלתי, הבנתי שאני צריכה להגיע אל מדינה שנקראת אמנוביס, שמה הוא שילוב של שני אלים מצריים, אנוביס ואמון, וגיליתי, בעזרת המפה שקיבלתי, שהיא לא הייתה רחוקה מניירדה. עמדתי ברכבת עם הראש מחוץ לחלון, נהנית מהרוח המצליפה בפניי, שמחתי שכבר אין לי שיער ארוך כי הוא היה נתקע על אחד העצים. אם אן-מורגין, עוזרת המטבח הזקנה, לא היתה מבטיחה לי לא לספר לאף אחד איך ברחתי)בתוך שק תפוחי האדמה לבושה בבגדי גברים( ואפילו מביאה לי קצת כסף לכרטיס רכבת, לא הייתי מצליחה לשנות את חיי. בעודי בדרך לעיר הבירה, לסקיפ )כן, קוראים לעיר הבירה שלנו ספינה, מפתיע(, חזרתי בראשי על התוכנית. לרדת בסקיפ, לקחת ספינה לאמנוביס, ו-לקוות שאני אמצא עוד רמזים. לפתע שמעתי בום!, הסתובבתי במהירות וראיתי איש לבוש שחור עובר תא-תא וטורק את הדלתות, מה שבטוח הוא בהחלט לא איש משטרה. יצאתי החוצה מהתא שלי, מה שהיה רעיון רע, כי נראה שהוא חיפש אותי, אבל לא משנה מה, אני לא אתן לו לפגוע באנשים חפים מפשע. שאבא שלי כבר שם לב שנעלמתי. אין סיכוי לא הבנתי איך הוא זיהה אותי, הרי רצתי בין התאים והודיתי לפורטונה )אלת המזל היוונית( שלקחתי תיק פאוץ' ולא מזוודה. לבסוף הגעתי לעוד דלת ובמהירות פתחתי אותה, ו-כמעט נפלתי אחורה מהעוצמה של הרוח, הגעתי אל המעבר לקרונית הסחורות. הגעתי אל דרך ללא מוצא, ומאחורי איש שפניו מכוסות מכוון אליי אקדח, יאי. עשיתי צעד לעבר מדרגת הברזל השנייה, ראיתי כבר את סקיפ, לא רחוקה, קיללתי את המגפיים של אייג'ן וקפצתי מהרכבת הנוסעת. ~ ♡ ~ התגלגלתי על החיטה הקצרה ולמזלי הצלחתי להיעצר לפני נהר. הסתובבתי וראיתי את האיש בשחור עומד בין הקרונות ומסתכל עליי בזמן שהרכבת המשיכה לנסוע. קמתי ונערתי את הלכלוך מבגדי והמשכתי ללכת לעבר סקיפ, מנסה להבין איפה הנמל הקרוב )מה שאמור להיות קל כי בניירדה יש כאלו בכל מקום(. לאחר בערך חמש עשרה דקות הגעתי אל העיר, הכל סביבי היה רועש. מרכבות, שווקים, ו-אנשים, הם בעצמם רעש גדול. חיפשתי בעיניי כתבות או שלטים של 'איזה פרס אם מישהו ימצא אותי' או שאני מבוקשת, אבל לא מצאתי כלום. החלטתי פשוט ללכת ישר עד שאגיע אל הנמל )זה תמיד עובד לי( אך כל חצי מטר שזזתי