תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

32

לחש הסכין

ובפינה -- את לואיס שותה בירה בקול וצוחק. התגנבתי אל מדפי הספרים בעודי מכסה את פניי והחלטתי לחפש משהו דומה לסיכה או לסרט של 'רקדני הרוח'. good אחרי בערך עשר דקות מייאשות ובעיקר רועשות לאוזניים מצאתי ספר שנקרא ' ומצאתי סימניה בצבע של 217 ' שעליו היה אותו הסמל, במהירות פתחתי בעמוד omens רקדני הירח ומאחוריה כתוב: 00:03 בית הקברות ע''ש אנוביס, 3 . 200-4-10-10-300-20-6-9 5-10-10-200-4-50-1 . . רקדני.ה ~ ☮ ~ טמנתי את הסימניה בכיס כששמעתי קול שיכור מאחורי אומר "טוב לראות אותך שוב, בת דודה". ~ ♡ ~ הסתובבתי באיטיות וראיתי מאחורי את לואיס נשען על מדף ספרים ומחייך. ללא מסכה או ברדס. ]אוקיי אז באותו רגע הבנתי מה לואיס רוצה והינה הסיפור של לואיס בקצרה. אבא של לואיס, אחיו של אבי, ניסה לעצור את אבי מלהרעיל את בני המלוכה כדי לגנוב את הממלכה, ואבא שלי הרג אותו, לואיס שמר טינה כל השנים האלו, והוא רוצה נקמה, להרוג אותי.[ "אז מ-מה את עושה בגולד?" ציחקק ושיהק לואיס בעודו מתקרב אליי. הוא שלף סכין לעברי, אך אני הייתי מהירה יותר והתחמקתי. "אתה איטי מדי" אמרתי לו בלעגנות, מעצבנת" אמר וקפץ לעברי, אך אני חטפתי את כד הברזל הגדול ו לואיס גרגר, "חצופה שהיה לצידי ופגעתי בלואיס בראש. צעדתי אל דמותו חסרת ההכרה ולקחתי ממנו את הסכין ויצאתי מהפונדק. ~ ♡ ~ נכנסתי קצרת רוח ומתנשפת אל בית הקברות אנוביס )על שם אל המתים המצרי( החשוך. אני נמצאת במקום חשוך חשבתי, שער הברזל החלוד נסגר אחרי בחריקה צורמנית. נהדר, מלא מתים בחצות, יאי. דמיינתי מה היה קורה אם אמא שלי הייתה מגיעה לכאן, דמיינתי אותה מתנדנדת על העקבים הדקים שלה בעודה מרחיקה את קצוות שמלתה מהאדמה, ואז נופלת על הפרצוף מול קבר. פלטתי נחרת צחוק, אם זה יקרה מתישהו, אני חייבת להיות שם. . 200-4-10-10-300-20-6-9 5-10-10-200-4-50-1 נזכרתי במכתב של רקדני הירח אולי כיוון? לא היה לי מושג מה סימנו המספרים, שלפתי את המצפן שלי וניסיתי להבין אם המספרים מסמנים כיוון לאיזשהו קבר, זה סתם יצא חסר הגיון. נאנחתי וניסיתי לחשוב הכי מחוץ לקופסה שיכולתי. חשבתי על עצמי הקטנה, עוברת ליד דלת חדר הלימודים של אחיי הגדולים שלמדו פיזיקה ומתמטיקה בזמן שאני ברחתי מהמורה שלי לסריגה.