תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

לחש הסכין

33

הם בדיוק דיברו אז על משהו.............המ…מה זה בדיוק היה?... אה! גימטרייה! ניסיתי להיזכר בכל האותיות והמילים, עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי מחפשת את המידע במוחי. עכשיו, אם דמיינתם שהמוח שלי הוא כמו משרד לבן לגמרי מלא במגירות מסודרות, אז טעיתם. המוח שלי יותר כמו יער שמשי מלא בעצים צבעוניים, וכל פרח או פרי או עלה הוא זיכרון ומידע. רצתי במוחי בערך חמש שנים אחורה, ומזל שזה רק בדמיון, אחרת לא היה נשאר לי כוח לפתוח ארונות קבורה אחרי ריצה של חמישה קילומטרים. לבסוף נעצרתי מול עץ קסיה-פיסטולה עם פרחים צהובים, קטפתי אחד מהם וצפיתי בזיכרון. ראיתי במטושטש מעט את אלוור, לוגאן ואבי צועקים עלי, אני בת החמש, "לכי ללמוד לבשל את החוכמה!" יכולתי לרגע להציץ על שולחן מלא בדפים, ספרים גברים ולתפור! תשאירי ל ומפות לפני שהדלת הכבדה נטרקה בפני. אתן לזה להשתלט עליי, אבל לפחות זה הגיל, זה אומר שאני בעץ לא אני חשבתי, לא. הנכון. חלפתי על עוד שני זיכרונות מהילדות ה"נהדרת" שלי עד שהגעתי אל הזיכרון הנכון. במהירות חזרתי למציאות והוצאתי את הפנקס שלי לכתוב את כל האותיות והמספרים והמידע שהמוח שלי זרק לי. בזמן שכתבתי וניסיתי לפענח את המספרים שמעתי את השער חורק מעט וקפצתי ממקומי. הסתכלתי סביב על בית הקברות הריק, "מ-מישהו כאן?" שאלתי בקול רועד בעוד משב רוח עובר. ניסיתי להרגיע את עצמי ולהתרכז במשימה, עד שגיליתי מה סימנו המספרים והאות ש' בסוף. אנדרייה טוכשניידר. מצאתי את הקבר של רקדני הירח. ~ ♡ ~ החלטתי להשתמש רק באור הירח בזמן שהלכתי בין הקברים, מקשיבה לעלים הנעים ברוח. לאחר עשרים - חמש עשרה דקות בערך מצאתי את הקבר שהיה כתוב עליו: ~ טמונים כאן טמונה אנדרייה טוכשניידר 1784-1932 ☮ ~ תהיתי למה מישהו קשקש על חלק מהמילים, או איך היא חיה בערך מאה חמישים שנה?! אמר לי הקול בראש. במקום לעמוד ולחשוב תתחילי לעבוד! "אוקיי אוקיי" רטנתי ושלפתי את הסכין שלי מהנדן. בחרתי בסכין שהיה לי פחות חשוב אך חזק, ותקעתי אותו בצד של ארון הקבורה ובכח רב