תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

יום אחד איתה

77

כישלון רגליי בצעדים האחרונים עד מפתן הבניין שלו, עשרים מדרגות בדיוק מובילות אל הקומה השנייה, ששם דירתו. שנית, הריח עוטף אותי, ריח של סוף יום ופעימות לב, )אם היה להן ריח היה להן את הריח של הדרך לבית של איתה(. כשנכנסנו איתה ואני אל אפלולית הדירה הקטנה, איתה נשען קדימה אל עברי וידו נשלחה אל מאחורי גבי, מתג נדלק ואור כיסה את פנינו בעיוורון מכאיב. איתה, שהיה קרוב אליי כפי שלא היה בעבר, הריח ריח של גבר חילוני, כן, יש כזה ריח. שילוב של בושם, אוכל מבושל ועבודה גופנית. בקרבתי אליו יכולתי לראות ניצני זיפים אפורים שצמחו מבין שפע שערות זקנו. אינני מתהדר בשיער לבן עדיין כי אני אשכנזי, שיערי ביום כהה בהיר עד מאוד, לא סתם סבתא קראה לי 'רויט טייַוול' שזה שטן ג'ינג'י, בעוד אני חשבתי שהיא קוראת לי רוטויילר כי הייתי מנסה לנשוך חזרה. ורידי הצוואר של איתה בלטו , דמיינתי כיצד הם מובילים דם אל מוחו ואל ליבו של איתה במהירות שיא. עיניי עקבו אחרי זרימה זו כששפתיים חמות לחצו אל שפתיי. אינני ממשיך בתיאורים מחמת יראת אלוקים אבל לא סתם דוד ויונתן היו נאהבים, ונעמה להם חברתם מאלף נשים. איתה הבין אותי ואני אותו. אנחנו בני מזל וחברי נפש שכרתו ברית אי שם בהרי ירושלים על צלע הר בבית חולים עמוס ילודה, שנינו נולדנו לעולם הזה על מנת להגיע לאותו המקום. הוא בדרכו ואני בדרכי, עד שדרכינו הצטלבו באותו יום ברבנות. כבר גיליתי לכם שהפעם האחרונה שאראה את איתה תהיה כשהוא יהפוך להיות צמחוני, נכון? אז באותם ימים זה היה נחשב חריג להיהפך לצמחוני שכן מגמת הבריאות עוד לא הגיעה לאזורנו, בייחוד לירושלים ששחיטת כבש היא מעשה שבשגרה. איתה, שכבר עבר שתי עבודות והספיק לפתוח עסק עצמאי של שירותי גריל לאירועים קטנים ובינוניים, היה עתיד להפוך להיות אבא לאחר שהכניס להריון נערה שעבדה במסעדת פועלים קטנה. ממפגש זמין של מין הוא הכניס אותה להריון וכעת אותה נערה הייתה בחודשים מתקדמים בהריונה עם בתו של איתה, גלי. כשהנערה ההריונית חלתה בהרעלת קיבה כשאכלה, במסעדה שבה עבדה, שווארמה, איתה השביע אותה ואותו שלא יגעו בבשר עד שהיא תלד בבריאות מיטבית את בתו, ולאחר מכן ישקלו אם יאכלו אי פעם בשר שכן רחמיו נכמרו על אותן פרות אימהות שאת עגליהן ביתר יום יום למען פרנסתו. איתה הוסיף והתרכך לאחר לידת בתו והיה לו קשה לדמיין עולם ללא התינוקת שלו ולכן- עולם ללא תינוקת של כל יצור חי היה קשה לו לעיכול ובכך הפציר בכל הסובבים לו לחדול מלאכול בשר. ביום שאיתה הבהיל את נערתו למיון בעקבות הרעלת הקיבה מהבשר המקולקל נפגשנו שוב במקרה, אני עם אשתי לייאה-שיינה, שסחבה אותי איתה בעקבות כאבים תכופים במתן שתן, תוך שהיא בהריון מתקדם עם בננו השני, ו-אִיתָּהּ עם נערתו. מבטנו נפגשו אבל טרם דיברנו שכן נשותינו היו זקוקות לנו. לאחר ששיכנו את נשותינו בחדריהן בחדר המיון, נפגשנו במסדרון. איתה ליווה אותי החוצה להדליק סיגריה, הרגל מגונה שלא פסק. איתה חיכך את ידיו זו בזו, הקור החל להתגנב אל עירנו כחודש מוקדם מהצפוי ולא היינו לבושים כראוי. דמיינתי את ידיו החמות של איתה מגששות אחר ידיי הקפואות והמריחות מניקוטין, אוחזות בי חזק ומשפשפות את קצות אצבעותיי. גלגלתי סיגריה שכן מגמת העישון זנחה את הסיגריות המגיעות בקופסה, ועברתי בעקבות כך לעשן טבק כמו בימים הקדומים שהיו לועסים אותו. נשארנו בשקט איתה ואני, עומדים אחד ליד השני כטבע שני לגוף שלנו, זה לצד זה. הוא וידיו המחוככות ואני עם עשן הסיגריה, מידי פעם מצדד את מבטי לעברו. כשעלינו יחד במעלית לחדריהן של הנשים, ידינו נתקלו זו בזו.