תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

84

אחים זה לא קל, אבל

כְּמוֹ שֶׁהֵם ﬠָשׂוּ כְּשֶׁהִיא הָיְתָה קְטַנָּה בְּאַמְבַּטְיָה קְצוּפָה וְחַמָּה. כַּדּוּר קֶצֶף לַפָּנִים שֶׁל נִמְרוֹד, וְאֶחָד לְﬠִידָן וְעוֹד וָעוֹד וָעוֹד... אֲבָל הַקֶּצֶף גּוֹלֵשׁ לְמַטָּה ﬠָצוּב, מַשְׁאִיר ﬠַל הַקִּיר רַק פַּס שָׁקוּף, לִבְלִי שׁוּב. �ַ כְּמוֹ ﬠֲקֵבוֹת שֶׁל חִלָּזוֹן שֶׁהָל

נֹגַהּ יוֹשֶׁבֶת לְבַד בַּמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים, סְבִיבָהּ ﬠֲנָנִים לְבָנִים מִתְפַּזְּרִים, וּפִתְאֹם הַבָּנִים קְצָת חֲסֵרִים. נֹגַהּ יוֹצֵאת מֵהַמַּיִם, הִיא רוֹﬠֶדֶת מִקֹּר, וְאֵין אֶת מִי לִדְחֹף בַּתּוֹר לַכִּיּוֹר.

גַּם אֵין אֶת הַצְּחוֹקִים ﬠִם אַבָּא לִפְנֵי שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לִישֹׁן, וְאֶת קוֹלוֹת הַהוֹרִים שֶׁבָּﬠֶרֶב תָּמִיד מִתְלַחְשְשִים בַּסָּלוֹן. בַּבּוֹקֶר, כְּשֶׁאִימָּא מַﬠֲבִירָה אוֹתָהּ אֶת הַכְּבִישׁ לַתַחֲנָה, נוֹגַהּ רוֹאָה אֶת הָאוֹפַנַּיִם עוֹמְדִים לְבַד בַּגִינָּה. "חַכּוּ בְּסַבְלָנוּת" הִיא לוֹחֶשֶׁת לַהֶם בְּקוֹל חֲרִישִׁי, "אַבָּא שׁוּב יַרְכִּיב אוֹתִי לְבֵית הַסֵּפֶר בְּיוֹם שִׁשִּׁי". הִיא סוֹפֶרֶת אֶת הַיָּמִים ﬠַל חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּמְגַלָּה שֶׁנִּשְׁאֲרָה לָהּ רַק עוֹד זֶרֶת לְחַכּוֹת. סוֹף-סוֹף הִגִּיﬠ הַסּוֹף. הַתִּקְרָה בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה גְּבוֹהָה וּרְחוֹקָה. יֵשׁ שָׁם בָּלוֹנִים שֶׁל יְלָדוֹת שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ חָזָק כְּמוֹ שֶׁהִיא מַחְזִיקָה. נֹגַהּ מְחַכָּה, הִיא מַמָּשׁ מִתְרַגֶּשֶׁת, אֶת אַבָּא לֹא רָאֲתָה מֵאָז ﬠָזַב אֶת הַיַּבֶּשֶׁת! פִּתְאֹם הוּא מוֹפִיﬠ בְּדַלְתוֹת הַזְּכוּכִית, וְנֹגַהּ מְאֻשֶּׁרֶת מְאוֹד. הִיא רָצָה רָצָה רָצָה, בְּﬠֵינֶיה לַחְלוּחִית, וּמִתְנַפֶּלֶת בְּחִבּוּק... ﬠַל ﬠִידָן וְנִמְרוֹד. נֹגַהּ אוֹהֶבֶת כַּדּוּרֶגֶל, בֻּבּוֹת וְגַם צֶבַע כָּחֹל, יֵשׁ לָהּ אֹסֶף פֵיוֹת דֵּי גָּדוֹל. הִיא אוֹהֶבֶת לִרְקֹד, יֵשׁ לָהּ חֶדֶר וָרֹד, וְנִמְרוֹד. – יֵשׁ לָהּ אַחִים מְﬠַצְבְּנִים, ﬠִידָן וַהֲכִי טוֹב