תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

2024 - יוני 13 תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - השנה ה

85

'נו סבתא! אפשר?' ניצה דינאי - גבעת חיים איחוד

מכונית יונדאי לבנה, הנושאת פתק תו נכה בפינת השמשה, קופצת לגבהים על שורות 'במפרים' חדשים. הם הוצבו בדרכי אל גני הילדים. פסים שחורים, צרים, גבוהים ומרגיזים. אני ממהרת מאד, לחוצה. מותרת לי חניה באדום לבן, רק לא סמוך למעבר החצייה, פן שוב אקבל נזיפה מאחד הוותיקים שיעיר לי- - את חוסמת את שדה הראייה! גם עם התו נכה שלך. נשמתי כבדה. לחץ זמן מעלה דופק חזק בצידי ראשי. בזכות הפנסיה, סבתא נירה, זו אני, כבר לא ממהרת ואפילו מתמכרת לעובדה זו. אדייק- אכן, אני לא אמורה למהר, אבל פעמים רבות מתוך 'מזמוז' הזמן וחוסר דקדוק בניהולו, אני מגיעה כמעט בדקה אחרונה. היום זה קורה לי. יום שלישי, נקבע ה"יום שלי" לאיסוף בגנים. מערכת שעות מוצמדת לדלת המקרר והיום הוא עוד אחר צהרים של יום שלישי, בו סבתא נירה. עם הנכדים בקיבוץ. עיניי מתרוצצות משמאל לימין וחזרה, לפיסת מקום חנייה. שול הכביש עמוס בגזם ירוק ומכוניות. עוד מעט רבע לארבע, כולם ממהרים- אבות ואימהות נפרדים בקושי, ממקום עבודתם, ל"משרתם" השנייה, שהיא במקום הראשון. אך סבתות כמוני, גם סבים, מתנהלים לאט, אצלנו כבר לא בוער. אבל אני שוב באיחור, וכן בוער לי עכשיו, מאד! ולא מוצאת מקום פנוי, 'נו כבר! למען השם! היכן אחנה?' דקה לרבע לארבע ומקומי אמור להיות בגן. נשמתי כבדה. כאב ראש מזדחל לרקותיי. חשוב לא לעכב את המטפלות, יש בגן מטפל אחד- גבר, גם להןם יש חיים פרטיים. בשעה זו, התיקים של אנשי הצוות, סגורים על השיש, הכל אסוף וארוז, מוכן ליציאה. או יופי! רכב יצא והתפנה לי מקום. רברס זריז, זהיר, וגופי מגיח החוצה במהירות. בעודי חוצה את עיקול המדרכה שמאלה למבואות הגן, מישוש מקרי על כיס מכנסיי חושף עובדה מציקה, מציקה מאד. הסלולרי, נשכח ברכב. 'לא נכון!! מה עכשיו'? אין זמן להתלבטות. נדרשת החלטה מהירה. 'חוזרת לרכב? - אבל כל כך מאוחר!'. 'אלך אחר כך להביאו? - לא. כי אין לי עודף כוח ואנרגיה בהסתובבויות מיותרות, גם- איך שהראלי הקטן יראה את הנייד שלי, כמובן ירצה אותו ויתמגנט אליו'. החלטה מהירה שתוצאותיה עוד שתי דקות עיכוב, אני "על הקצה", דוחפת את המכשיר בעצבנות לתיקי המנופח, שבו מתערבלים בהרמוניה מגוון חפציי. - נכון הראלי, אתה כל כך צודק. מצטערת שאחרתי.