נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

בראשה, היא ילדה סקרנית ושמחה ואינה יכולה לה בין שמדובר למעשה בניתוק מ"אמהּ". לפתע מניחה הפעוטה את הבובה, משתחררת מחיבוקה של אלס ורצה אל יֶ ט. אפשר שהיה זה מעין חוש שישי של ילדים המזהיר אותם מפני דבר מה העומד להתרחש, ואולי פשוט חשה בסערת הרוחות בחדר ורצתה להתרפק על אמה. היא התיישבה על ברכיה של יֶ ט ול א מיהרה לתת יד לאלס ולבֶנוֹ כשחזרו והפצירו בה לבוא אתם. לבסוף אמרה לה יֶ ט: "תני נשיקה, תאמרי שלום, ותלכי עם הדודים". יֶ ט העבירה את רבקה לזרועותיו של ומיהרה לצאת מהחדר. ורבקה , בהיותה ילדה צייתנית וממושמעת , עזבה כך את ביתה של יֶ ט לנצח. יֶ ט המשיכה לע מוד בחלון, צופה בשלושה יוצאים מהבניין וחוצים את הכביש. אחר כך הכל היטשטש, העיניים נמלאו דמעות ויֶ ט לא ראתה עוד דבר. נדמה היה לה שהיא שומעת את בכיה של רבקה, אך את בכיה שלה איש לא שמע. בדידותה של יֶ ט וגעגועיה לרבקה ניכרים במכתב שכתבה בקיץ 3391 , זמן קצר לאחר פרידתן. גם פחדיה הכמוסים שהקשר בינה לבין רבקה ינותק באים לביטוי. אלס ו בֶנו היקרים, אני עכשיו אצל הוריי בהאג … כתבו לי אם אוכל לבקר אצלכם בארנהם, אני כבר לא יכולה לעמוד בגעגועים לאוצר הלילה חלמתי שהיא כבר 2 אני חולמת עליה מדי לילה 2 הקטן זה היה מאוד לא נעים, אבל אני מתנחמת בכך 2 לא מכירה אותי איך היא מגיבה לסביבה החדשה? אני 2 שזה בוודאי לא נכון 2 בטוחה שטוב, כי יש לה אופי נוח ידידיי, מאוד הייתי רוצה לגור אתכם יחד, אולי בקומה כך הייתי 2 נפרדת כדי שלא אפריע לכם, אך בכל זאת נהיה יחד יכולה לעקוב אחר התפתחות הילדה וזה יהיה אושר גדול אבל זה חלום לעתיד שהרי לא ניתן להשיג בית כאן או 2 בשבילי באמסטרדם, גם כך קשה מאוד להשיג אפילו חדר … המזוודות עם הדברים עמדו כל הזמן מוכנות בריווירנלאן, 24 עכשיו בוודאי תצטרכי עוד קצת בגדים בשביל האוצר הקטן, כי האג 112121111

בֶנוֹ

11